Page 62 - 28222

‫‪9‬‬

‫אמא גורילה‬

‫במשך שש שנות ניסיונותיי להיכנס להיריון האמנתי שחתולי הרחוב‬
‫מייללים אליי כשאני במצוקה‪ .‬גורי החתולים ייבבו לפני כל פרוצדורה‬
‫רפואית שכללה בשלב ראשון שאיבת ביציות בהרדמה ובשלב שני‬
‫החזרת העוברים לרחמי‪ .‬חתולים בוגרים שאגו ופצעו אחד את השני‬
‫בחצר הבניין מתחת לחדר השינה שלנו מדי חודשיים‪ ,‬כשהווסת‬
‫הגיעה‪ .‬חתולות קראו קריאות ייחום הולכות ומתגברות עם כל בשורת‬
‫היריון של חברה או מכרה‪ ,‬וחתולים מכל המינים והגדלים נדרסו אל‬
‫מול עיניי או הופיעו חבולים אל מפתן דלת ביתנו‪ ,‬כל אימת שעלתה‬
‫וזקפה את ראשה החרדה מפני המחשבה שכל ניסיונותיי הם לחינם‪,‬‬

‫ולעולם לא אכנס להיריון‪.‬‬

‫"אם תיסעי איתי היום‪ ,‬את תראי לפחות אחד דרוס על הכביש‪",‬‬
‫אמרתי לחברה‪ .‬היא לא האמינה לי‪ .‬נסענו ברחוב החשמונאים בתל‬
‫אביב‪ ,‬בדרך הביתה‪ ,‬והטנדר הלבן לפנינו דרס גור חתולים שחור‪.‬‬
‫אחרי אותו מקרה היא המעיטה לנסוע איתי‪ ,‬אבל ההימנעות המוחלטת‬
‫שלה מנסיעות איתי קרתה שנים אחר כך‪ .‬כשבתי והאימה ּות שלי כבר‬
‫היו בנות ארבע‪ .‬נסעתי עם אותה חברה להופעה במרכז תל אביב‪,‬‬
‫וכצפוי לא מצאנו חניה ברחוב‪ .‬למרות שידעתי על חרדותיה מחניונים‬
‫תת־קרקעיים‪ ,‬החלטתי להיכנס לאחד כזה‪" .‬תורידי אותי פה‪ ",‬היא‬
‫ביקשה כשהגענו לקומה מינוס ‪ ,1‬אבל אני התעלמתי והמשכתי‬
‫לרדת למפלסים התחתונים‪ .‬העמקתי לרדת עוד ועוד למרות זעקותיה‬

‫‪62‬‬