Page 64 - 28222
P. 64
נעמה סגל
מהמרפאה הציבורית ,ובתחתיתו של העמוד השני מתואר בתמצות
מצמית של חצי שורה הרקע הביוגרפי של אמה הביולוגית .מידע
שאני ויואב דואגים להסתיר מכל אדם ,מלבד מאנשי מקצוע מעולם
הרפואה.
"אבל מה יש לה? למה היא לא יכלה לגדל אותי?" בתי שואלת
מדי פעם ,בעיקר בשעות הערב לפני השינה" .היא אישה מאוד
חולה ",אנחנו עונים לה באותו האופן שבו אמרה לנו הפסיכולוגית
לענות לפני כחמש שנים .לא הצלחנו לעדכן את הגרסה מאז .נוח לנו
עם התשובה הזאת — אנחנו לא משקרים וגם לא מפרטים .יכולתי
להוציא מהתיק את האבחנה עוד באותו היום שבו קיבלתי אותה.
יכולתי לצרף אותה למקבץ המסמכים הרפואיים בתיקיית הנייר
הכחולה ,אך במקום זאת טמנתי את הניירת המפלילה בתיק ,ואני
הולכת איתה לכל מקום :לקניות בסופר ,למפגשי חברות ,לאסוף את
בתי מבית הספר ,לקבלת הורים ,לאספת הורים ,לביקור הקבוע בבית
הוריי בימי שישי בצהריים.
לכל מקום שאליו אלך ,הולך איתי אותו מסמך .לפעמים אני
שולפת אותו בטעות במקום את רשימת המכולת ,או מניחה אותו על
שולחן בבית חברה או בבית הוריי כשאני מרוקנת את תכולת התיק
בחיפושים אחרי דבר־מה .כך אני מנסה להוריד אותו ממרום גדולתו
וחשיבותו .אני מכניעה אותו ומניחה לו להישחק לאיטו בשגרת היום־
יום שלי.
בדרך לפסיכולוגית של בתי ראיתי חתול דרוס בצד הדרך .הוא היה
אפור ופשוט ,אבל שמנמן מכדי להיות חתול רחוב ,אני חושבת
שגם היה לו קולר .פחדתי שבתי תראה אותו .מה שהשהה את
המפגש עם החתול היה הרמזור האדום בצומת .חתול דרוס כמו
זה שאורב לנו עם התחלפות הרמזור לירוק יכול להעיר אצלה
תחושות קשות הקשורות לאימוץ .למסקנה הזאת הגעתי בעקבות
שני מקרים.
64
