Page 69 - 28222
P. 69
איך להיות אמא מאמצת
כל צעד שמקרב אותה לשער .נשיקה ועוד נשיקה .חיבוק ועוד חיבוק
אחד אחרון ,חופנת את פניה בדאגה ,לוחצת ומשטיחה את הכרית
הכעוסה שהספיקה להתרומם בין גבותיה השחורות ,נפרדת ממנה
ומביטה סביב ,בוחנת בעיניים ביקורתיות את כל הילדות המרגיזות
בנורמליות הילדותית שלהן :צועדות לבדן ,מחייכות ,צוחקות,
מראות אחת לשנייה דבר־מה מיניאטורי שהן מחביאות בכף ידן ,בזמן
שהאימהות שלהן כבר מזמן לא בטווח ראייה .אני רוצה להיות האמא
הרגילה הזאת ,שכל מה שהיא צריכה כדי לאפשר לבתה עצמאות
זה "לשחרר" ,כמו שיעצו לי לא פעם אימהות אחרות .אבל אני לא.
אני האמא שמבררת ,שקוראת ,שתלויה במדריכים כתובים ,בחוכמת
אחרים ,שמחפשת עצות מומחים ,שעולה על רכבת ונוסעת לתחנת תל
אביב מרכז כדי לפגוש פסיכולוג שחוקר את "נושא האימוץ" על כוס
חד־פעמית של קפה דליל וקרואסון מחומם בשקית שחורה ,ושואל
אותה" :מאחת עד עשר ,כמה את מודאגת?" וכשהיא עונה" ,שבע",
הוא עונה " :אני הייתי דואג 11במקומך ",ואז שואל למה לא אימצנו
מחו"ל" ,כי שם הגנטיקה טובה יותר .אבל לא משנה .לא משנה.
עכשיו כבר מאוחר מדי ",ואז ממהר לרכבת לבאר שבע כדי להמשיך
את המחקר ומציין ,בזמן שהוא אורז את תיק הגב שלו ,שהוא בכלל
מגיע מתחום המחקר ולא הטיפול ושמעולם לא פגש ילדים מאומצים
או את הוריהם .הייתי רוצה להיות אמא נשר ,אבל בכל פעם שניסיתי
לשמוט את בתי ,התקשרו אליי מבית הספר או מהגן או מסבא וסבתא,
כדי לספר לי שהיא התרסקה.
69
