Page 71 - 28222
P. 71
איך להיות אמא מאמצת
היום התרשמתי שלילדה יש עיכוב קל בהבנת ציניות /רמאות /
התגנבות בסיטואציות חברתיות בקרב בני גילה".
"היא שם! שם! נעמה ,שם ,את לא רואה?" אמרה החברה הרמאית
בקפיצות נרגשות ,כשהיא מנסה להגיע לגובה עיניי ולתפוס את מבטי,
"אל תגידי לה שלום ,אני רוצה שהיא תהיה בהפתעה ".הטריד אותי
שהיא קראה לי בשמי ,ולא "אמא של" ,כפי שבוודאי היתה קוראת
לי לולא נדרשתי ללוות טיולים ואירועים מיוחדים יותר מכל הורה
אחר בכיתה" .כל הכבוד לך ,אמא ",אמרה לי בתי באחד מהטיולים,
כשעצרתי רגע לנוח מתפקיד התופסת במשחק ,משחק שבתי נפלטה
ממנו מוקדם מדי אחרי שהבינה שלא תוכל להשתלב בו" .אני רואה
שהרבה ילדים אוהבים אותך ".היא הניחה עליי את ראשה ,מוללה את
החולצה שלי ומצצה אצבע.
עוד נכתב באותה אבחנה" :שיתוף פעולה תקין ,אבל מוסחת
במהירות .מעדיפה לשכב על האם ולמצוץ אצבע .מתקשה לחכות
לאם בחוץ כשמתבקשת".
תרתי אחר הילדה שלי ,ולא מצאתי אותה .והנה זה קרה לי שוב:
הנשימה שלי נהייתה רדודה ,הראייה שלי מטושטשת .היא כאן ,היא
לא הלכה לשום מקום ,ניסיתי להרגיע את עצמי" ,את מציירת מציאות
מבוססת פחדים ,בדיוק כמו שעשית בתחילת השנה ,בשער הפרחים",
אותו טקס ראשון שמסמל את כניסתם של הילדים לכיתה א' .ההורים
בטקס ההוא נראו לי נינוחים ,לכל היותר נרגשים מעט ,בזמן שחיכו
לשובל הילדים שיצעד ויעבור בשער .הם פיטפטו וחייכו ,מדי פעם
הרימו את הטלפון וצילמו את השער עמוס הפרחים הלבנים ,חלקם
אפילו לא ייחסו חשיבות מרובה לטקס ,ורטנו על שלא התחיל בשעה
שנקבעה ושהם כבר מאחרים מאוד לעבודה .במרוצת שנות האימהות
שלי פיתחתי הרגל להסתכל סביבי ולחפש את האמא האחת שכמוני
— דרוכה ,מוכנה למצב של ויכוח סוער .האמא שהילד שלה רץ כנגד
הכיוון שאליו כל שאר הילדים רצים .התחלתי לפתח את ההרגל הזה
71
