Page 73 - 28222
P. 73

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫שלה‪ ,‬מדמיינת אותה יושבת בפינת המשחקים‪ .‬פניה כנראה יהיו‬
‫אדומות‪ ,‬השמלה שלה תהיה רטובה מדמעות ומזיעה‪ .‬בטח יגרד לה‬
‫בגוף ותכאב לה האוזן‪ ,‬בטח נעלי הזהב שהתעקשה לנעול לוחצות לה‪,‬‬

  ‫בטח התנפחו לה שלפוחיות בכף הרגל‪ .‬אבל בתי לא היתה בכיתה‪.‬‬
‫"אני לא מוצאת אותה‪ ",‬אמרתי ליואב כשחזרתי מבוהלת לזירת‬
‫הטקס ביום הראשון ללימודים‪" .‬היא שם‪ ",‬הוא הצביע עליה יושבת‬
‫בין שאר ילדי הכיתה על כיסא פלסטיק לבן‪ ,‬אוחזת בידה ורד‪" ,‬לאן‬

                                        ‫נעלמת? היא חיפשה אותך‪".‬‬

‫ביום האחרון לשנת הלימודים בכיתה א' מצאתי אותה בפינת‬
‫המשחקים‪ ,‬סביבה ובכל מקום היו פזורים ארגזים מלאים בחפצי‬
‫הכיתה‪ ,‬וילונות ורודים מגולגלים‪ ,‬הלוח המקושט תמיד בציורים‬
‫מושקעים של המורה היה מרוח ומחוק בספוג רטוב‪ ,‬לוחות השעם‬
‫הגדולים על קירות הכיתה‪ ,‬שבימות השנה מרוצפים בציורי הילדים‪,‬‬
‫היו מחוררים ועירומים כעת‪ .‬היא ישבה על כיסא גבוה‪ ,‬שפופה‪ ,‬ובהתה‬
‫חלקית על ההתרחשות התזזיתית סביבה‪ .‬המראה הזכיר לי זירת אסון‪,‬‬
‫כאילו סופת גשמים עזה פקדה את הכיתה‪ ,‬ובתי מצאה לה נקודה‬
‫גבוהה כדי לא להיסחף בנחל השוצף‪ .‬הדמות שלה בלטה בקיפאונה‬
‫ובגובהה‪ .‬כמו נציב מלח לבן ובוהק‪ ,‬לבושה בשמלה לבנה שקניתי‬
‫לה לפני יומיים‪ ,‬כדי שתוכל ללבוש ביום הולדתה של בת דודתה‪.‬‬
‫היא הבטיחה לי שאני לא צריכה להחביא את השמלה מפניה‪ ,‬כי היא‬
‫תלבש אותה רק ליום המיוחל‪" .‬רק חסר לי שסבתא שלך תגיד לי‬
‫שאת לא ילדה שקונים לה שמלה לבנה‪ ",‬אמרתי לה‪ .‬ומיד התחרטתי‬
‫ששיתפתי אותה בחיכוכים הקטנים ביני לבין סבתא‪ .‬היא נראתה כמו‬
‫אי באמצע ים הילדים המצווח בקריאות שמחה מבוהלות ורעש גרירת‬
‫כיסאות ושולחנות‪ .‬רעש שמסמא את כל החושים‪ .‬פילסתי דרכי אליה‪,‬‬

                             ‫שוחה לכיוונה כנגד הילדים והקרטונים‪.‬‬
‫היא הבחינה בי והתנפלה עליי בחיבוק מוחץ‪ ,‬שלחץ לי על הקיבה‪.‬‬
‫"אמא!" היא זעקה והחזיקה בידי בחוזקה‪" ,‬קחי אותי מפה עכשיו!"‬

                                ‫‪73‬‬
   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77   78