Page 77 - 28222
P. 77
איך להיות אמא מאמצת
ממה שצחקתי במהלך כל השבוע .חשבתי לעצמי שאני צריכה לאמץ
את התגובה הזאת כלפי בתי ,אבל אז נזכרתי שאם אני צוחקת ממשהו
שהיא עושה או אומרת ,היא חושבת שאני צוחקת עליה.
הוא קרא לה אלופה בכל פעם ששחתה מקצה אחד לשני של
הבריכה ,והוסיף זינוק קטן ומחיאת כפיים .אהבתי כשבתי שחתה
מקצה אחד של הבריכה לשני ,כי כשהוא קרא לה אלופה והוסיף זינוק
קטן ,התאפשרה לי הצצה בגופו החנוט בבגד ים ארוך שחור ,קצת
מתחת לישבן ועד קו תחילת הירכיים.
עם כל שיעור אהבתי אליו העמיקה .כבר לא יכולתי להסתכל
על דבר מלבדו בבריכה .ההישגים של בתי לא עניינו אותי עוד .רק
תגובתו שלו אליה .אחרי כחודשיים של בהייה גיליתי שהבטן שלו
לא אסופה כפי שדמיינתי במפגשים הראשונים .הבחנתי במעט שומן
שהתחיל להצטבר בחגורת המותניים ,אותו שומן שבעוד כ־ 15שנים
יבלוט לפנים ככרס .הבחנתי גם בתחילת התהוותם של מפרצים
בשערו השחור האסוף בגומייה ,וגם בשימוש הרב שלו בשאלה "איך?"
כתגובה למשהו לא ברור שבתי אמרה .אבל כל אלו לא הפריעו לי,
כי כשהוא היה מבלה איתה את 30הדקות שלהם בבריכה ,היו אלו
הדקות השלוות ביותר שחוויתי במחיצתה .האופן שבו הוא הרעיף
עליה חיבה שבה את לבי ואת הליבידו שלי.
מדי פעם התגנבה למוחי מחשבה שאני מעוררת רחמים בכך
שהפנטזיה שלי נרקמת סביב מי שמסתדר עם הבת שלי טוב יותר
ממני .טוב יותר מיואב .אבל המחשבה חלפה כלעומת שבאה ברגע
שעברתי בשערי הבריכה והתיישבתי בכיסא הפלסטיק האדום ,שבו
יכולתי לדמיין את החיים שלנו יחד :הוא עם בתי ,ואני יודעת שהיא
בידיים טובות ,שריריות ובטוחות .אני מצליחה סוף־סוף להתפנות
לעיסוקיי ,והוא מגדל אותה.
שרי אלדריג' כותבת בספרה שכל ילדה צריכה חבר למסע .מישהו
שיעזור לה להתגבר על פחדי הילדות .אחד שידע מתי להגיב
77
