Page 80 - 28222
P. 80
נעמה סגל
אחר הסיטה את הכאב שלי והקלה את המעמסה הרגשית הדחוסה
שהיתה בינינו בכל אותן שנות טיפולי פוריות.
הפחד מהימים ההם מוטמע בי עד כדי כך שעד היום כשהוא כועס
עליי ,אני בטוחה שהוא עומד לעזוב אותי.
כנראה יש לי עוד עבודה לעשות על חרדת הנטישה שלי.
אמא שלי לימדה אותי שכל דבר טוב מגיע לקצו .אני לא יודעת איזה
קץ של משהו טוב היא חוותה בחייה ,אבל זה משפט ששמעתי אותה
אומרת לא פעם ,כמו עוד משפטים" :לעולם אל תחלצי נעליים לגבר
שלך" או "לעולם אל תהיי תלויה באיש" או "כל אישה צריכה לעמוד
על הרגליים שלה" .קצו של הרומן שנרקם במוחי עם המורה לשחייה
בא עם הודעתו שהוא טס לטיול בהודו .הודעת הפרידה היתה יכולה
להתקבל באופן מינורי מצדה של בתי ,היא עברה פרידות ממטפלים
וממורים בעבר ,וכמעט תמיד היה נדמה שהמטפל או המדריכה היו
עצובים יותר ממנה .לא פעם מצאתי את עצמי מנחמת את המטפל
ומבטיחה שנשמור על קשר ,הבטחה שלא עמדתי בה .לעתים היה נדמה
שהיא רצתה להיפרד מכל המטפלים ולהמשיך הלאה לדרכה .קישרתי
את זה להגנות שהיא שמה לעצמה כדי לא להיפגע מפרידות .אמרו
לנו בסדנאות האימוץ" :למאומצים קשה ליצור קשרים משמעותיים.
הם כל כך מפחדים מנטישה ,שהם מעדיפים לא להיקשר ,גם לא
אליכם ,ההורים ".לא כך קרה הפעם בפרידה מהמורה לשחייה.
יואב ,שליווה אותה לשיעור האחרון ,כי הרגשתי שלא אוכל לשאת
את הפרידה ,סיפר לי שהיא לא הפסיקה לבכות בשיעור" .היא ריגשה
אותו .זה היה מאוד עצוב ",הוא דיווח לי .הוא חזר על הדיווח הזה
ארבע פעמים.
"אבל איך? איך היא ריגשה אותו? ספר לי מה היה .מה הוא אמר?
מה הוא עשה?" ביקשתי לדעת עם כל דיווח כזה" .לא יודע ",הוא
אמר אחרי הפעם הרביעית" .היא בכתה כשהיא יצאה מהבריכה והוא
הסתכל עליה".
80
