Page 53 - 14322
P. 53

‫שומר אמונים‬

‫צבאי של האנגרים בצבעי הסוואה בס ֵכמת ִסנו ּור ושל מפציצים‬
‫שחורים‪ ,‬וירד בגבעה מדושאת קטנה לעבר מקבץ של צריפים ירוקים‬
‫ערוכים במעגל ומצוינים בדגלים כחולים‪ .‬הדגלים התהדרו בסימונים‬
‫עגולים בצבעים שונים‪ ,‬וסביב הצריפים נמתחה גדר תיל‪ .‬סמלת‬
‫הטיסה עם לוח הכתיבה שלה הובילה אותו בקצב מצעד על פני שורות‬
‫של צבעונים חגיגיים ואל בית חד־קומתי עם מרפסת‪ .‬רצפת הסקויה‬
‫היתה ממורקת כל כך‪ ,‬עד שראה את סוליות נעליו לפני שהניח אותן‬
‫בכל צעד‪ .‬על דלת רופפת‪ ,‬לוחית זיכרון הכריזה‪ :‬קצין ממונה משרד‬
‫קישור בריטי ְדפ ֹוק והיכנס‪ .‬גבר בנוי היטב ובריא למראה‪ ,‬בגילו של‬

          ‫פרוקטור או מבוגר יותר‪ ,‬ישב מאחורי שולחנו וקרא בתיק‪.‬‬
‫"מר פירסון אליך‪ ,‬מר טוד‪ ",‬הודיעה סמלת הטיסה‪ ,‬אבל טוד‬

         ‫מוכרח לחתום את שמו לפני שהוא מרשה לעצמו להתגלות‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬מר פירסון‪ ",‬אמר‪ ,‬מתרומם משולחנו ומושיט יד אגבית‬
‫אל פרוקטור‪" .‬לא נפגשנו לפני כן‪ ,‬נכון? נאה מצידך להגיע ביום‬

   ‫ראשון‪ .‬אני מקווה שלא הרסנו לך את סוף השבוע‪ .‬תודה‪ ,‬סמלת‪".‬‬
‫הדלת נסגרה‪ ,‬צעדיה של סמלת הטיסה הצטלצלו לאורכו של‬
‫המסדרון‪ .‬טוד נשאר ליד החלון עד שהיתה במרחק ביטחון מעבר‬

                                                 ‫לשורות הצבעונים‪.‬‬
‫"תוכל להגיד לי מה לכל הרוחות אתה חושב שאתה עושה כאן‪,‬‬
‫סטיוארט?" הוא אמר‪" .‬מבריח את עצמך לתוך הבסיס שלי כמו נוסע‬

                                   ‫סמוי? אני חי כאן‪ ,‬בשם אלוהים‪".‬‬
                       ‫ומשלא זכה לתגובה פרט להנהון מתחשב‪:‬‬
‫"איך בדיוק אני אסביר אותך‪ ,‬אם הטלפון ההוא יצלצל וחברי‬
‫ַהא ְנק מהצד השני של המסלול אומר‪ַ ' ,‬היי‪ ,‬טוד‪ ,‬שמעתי שפרוקטור‬
‫איתך שם‪ .‬למה שלא תביא אותו לכוס משקה בחדר האוכל?' מה אני‬

                                                 ‫אומר אז‪ ,‬תגיד לי?"‬
‫"אני מצטער בדיוק כמוך‪ ,‬טוד‪ .‬אני מניח שהמשרד הראשי פשוט‬

                 ‫קיווה שביום ראשון כולם יהיו בחוץ‪ ,‬ישחקו גולף‪".‬‬
‫"גם אם הם באמת לא כאן! יש לנו אנשים מסוכנות הביון‬

                                ‫‪53‬‬
   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58