Page 103 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪103‬‬

‫לאחר כמה שניות של דממה‪ ,‬הוא פוסע לעברי בצעדים שנראים‬
‫לי נחושים‪ .‬או תקיפים? ואולי שתי האפשרויות נכונות? הוא מחווה‬
‫אל ידי‪ ,‬ואני מושיטה אותה אליו ברצון‪ ,‬נושמת בקצב אחיד‪ ,‬שעה‬
‫שידו אוחזת בידי ואצבעותיו מתגמשות בעדינות‪ .‬הוא מתבונן בידינו‬
‫למשך כמה רגעים חטופים‪ .‬״זו תחושה נעימה‪ ,‬נכון?״ הוא שואל‬

‫ונושא אליי את מבטו ביראה נוכח המפגש של עורנו‪.‬‬
‫אני מהנהנת ומסכימה ממעמקי ליבי‪ .‬מגע של גבר מעולם לא הרגיע‬
‫אותי כך‪ .‬ידו לוחצת את ידי והוא מושך אותי מהשולחן ומתקדם לעבר‬
‫הדלת‪ .‬הוא מוביל אותי ליציאה מחדר האוכל‪ ,‬כפות רגליי פועלות‬
‫במרץ בניסיון להדביק את צעדיו‪ ,‬וליבי הולם בקצב מסחרר‪ .‬אנחנו‬

‫חולפים על פני המלצר‪ ,‬שממהר לסגת ולפנות לנו דרך‪.‬‬
‫״סיימנו‪,‬״ אומר לו ת׳יאו בטון נמרץ ובלי להביט בו‪ .‬הוא ממשיך‬
‫להוביל אותי לאורך הסוויטה העצומה‪ .‬אני מתמקדת בחמימות של‬
‫ידו החסונה העוטפת את ידי‪ ,‬תוך כדי מאבק בזיכרונות בלתי רצויים‪.‬‬
‫למרבה הדאגה‪ ,‬אני לא מתקשה להיאבק בהם‪ .‬או שאולי זה בכלל לא‬

‫צריך להדאיג אותי?‬
‫ת׳יאו פותח דלת נוספת‪ ,‬מושך אותי בעקבותיו וסוגר אותה‬
‫בעדינות רבה יותר מכפי שציפיתי‪ .‬אנחנו נמצאים בחדר שינה‪ .‬חדר‬
‫שינה ענקי ומפואר עם מיטה מרהיבה ביופייה‪ ,‬מיטה שגם נראית לי‬
‫כמיטה הגדולה ביותר שראיתי אי פעם‪ .‬ת׳יאו מושך בידי בעדינות‪,‬‬
‫לוקח אותי למיטה ומושיב אותי על הקצה‪ ,‬לפני שהוא יורד אל ברכיו‬
‫ואוחז בידיי‪ .‬אני קולטת שהוא מנסה להרגיע אותי באמצעות ירידה‬
‫לגובה מבטי‪ ,‬ויש משהו כנוע מעט בהיותו על ברכיו לרגליי‪ .‬זהו‬
‫מהלך מחושב‪ ,‬אך הוא מעורר בי דאגה נוכח המילים שעומדות לבקוע‬

‫מפיו‪ .‬אני בולעת רוק בכבדות ונערכת לקראת הבאות‪.‬‬
‫״היית כנה איתי‪ ,‬יהיה הוגן מצידי לעשות איתך את אותו הדבר‪.‬‬

‫אני הולך להגיד לך איך זה יתנהל בינינו‪.‬״‬
‫פרפרים מתפוצצים בבטני‪ .‬״אתה תגיד לי?״‬
‫שפתיו מתעקלות בחיוך‪ ,‬שעה שאגודליו מציירים מעגלים קטנים‬
‫בגב כפות ידיי‪ .‬״יש משהו שאני צריך ממך‪ ,‬איזי‪.‬״‬