Page 108 - 30322
P. 108
108׀ ג׳ודי אלן מלפס
אני עדיין מצליחה להבחין בפניו של ת׳יאו .ברורות כשמש ,בהירות
כתמיד ,אין לי ספק בכך .ראשי נשמט לאחור ,עיניי נעצמות בריגוש,
בהכרת תודה .הסחרור העדין של לשונו הוא אלא רק ההתחלה של
הדברים העתידים לבוא .אם זו המשמעות של להזדיין כמו זונה,
מבחינתי להמשיך לעשות את זה כל חיי.
״איזי,״ אומר ת׳יאו בקול רועם ,ושמי נשמע כתחינה מפתה .הוא
מתקדם בנשיקות מעל שמלתי ,ומשם ממשיך לטפס במעלה גרוני
על סנטרי ,בעודו נעמד על רגליו .״עולמות שלמים מפרידים בינינו,
אבל אנחנו כל כך פאקינג קרובים.״ הוא נושך בבשרי בעדינות בעודו
מטפס אל שפתיי .״תרימי את הידיים שלך.״
אני מרימה אותן ,ללא כל מחשבה או היסוס ,והוא פושט את
השמלה שלי .אני שולחת את ידי אל מכנסיו ,כדי למשש את איברו
הנוקשה ,במהלך נועז ואמיץ ,או נואש ,ליתר דיוק .אך הוא אוחז בידי
בלפיתה עזה ועוצר בעדי.
״אני צריך סביבה מבוקרת,״ הוא מזכיר לי .״זה אומר שאת לא
עושה שום דבר ללא רשותי.״
אני נאנקת בזעף על כך שאני לא יכולה לעשות בגופו כאוות
נפשי .״בבקשה,״ אני מפצירה בו.
הוא מניד בראשו לעומת שפתיי .״תסמכי עליי.״ הוא מרים אותי
ונושא אותי אל המיטה .״את בריאה?״ הוא שואל ,ואני מהנהנת.
״לוקחת אמצעי מניעה?״ אני מהנהנת בשנית ,בתקווה שהוא יאשר
את מה שעליי לשאול בתגובה .״גם אני.״
אני בוחנת אותו במבטי כשראשי נוחת על הכרית הרכה .פניו
עדינות יותר מכפי שאי פעם ראיתי אותן ,ועיניו כחולות יותר מתמיד.
הוא מסיר את החזייה ואת התחתונים שלי בקצב איטי ומייסר ומשליך
אותם הצידה .הוא בולע רוק בכבדות בעודו מביט בי כמהופנט במשך
כמה רגעים עמוקים.
אני אוזרת סבלנות כמיטב יכולתי ,נאבקת להשאיר את זרועותיי
לצידי גופי ,ומתבוננת — נטולת כל יכולת לנשום — בזמן שהוא
מתחיל להתפשט .כפתורי חולצתו נפתחים בזה אחר זה ,אט־אט
