Page 104 - 30322

‫‪ 104‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫עווית חולפת בשריריי נוכח הצורך להידרך‪ .‬״מה?״ משהו באופן‬
‫שבו הוא מביט בי‪ ,‬חסר ביטחון ומהוסס‪ ,‬אומר לי שייתכן שזה לא‬

‫ימצא חן בעיניי‪.‬‬
‫ת׳יאו חוזר להשתופף לפניי‪ ,‬זרועותיו נחות בינינו שעה שהוא‬
‫ממשיך לאחוז בידיי‪ .‬״אני צריך צייתנות‪ .‬כניעה מוחלטת‪.‬״ עיניים‬
‫כחולות אפלות חורכות את עורי‪ ,‬שעה שפניו מתלקחות מתשוקה‪.‬‬
‫״אני אתייחס אלייך כמו אל מלכה ואזיין אותך כמו זונה‪.‬״ הלסת שלי‬
‫נשמטת בתדהמה‪ .‬הוא באמת אמר את זה הרגע? ״ואני מבטיח לך‪,‬״‬
‫הוא ממשיך‪ ,‬מתעלם מתדהמתי‪ ,‬בעודו אוחז בידי‪ ,‬מניח אותה על‬
‫החזה שלו ומצמיד אותה אל השריר‪ ,‬״לעולם לא תהיי בסכנה‪ .‬לעולם‬

‫לא תפחדי שוב‪.‬״‬
‫אני מנסה למנוע זאת בכל כוחי‪ ,‬אבל הרגע התפרקתי לגורמים‪.‬‬
‫הוא אמר לי שהוא מתכוון לזיין אותי כמו זונה‪ ,‬אבל הבטיח דבר‬
‫אחר‪ .‬הבטחה ממנה אינני יכולה להתעלם‪ ,‬על אף שהייתי רוצה‪ .‬״אני‬

‫פוחדת ממך‪,‬״ אני מודה‪ .‬״אני פוחדת מהרגשות שאתה מעורר בי‪.‬״‬
‫״איזה רגשות אני מעורר בך?״‬

‫המילה בטוחה עומדת על קצה לשוני‪ ,‬אולם אני כובשת את הווידוי‬
‫שלי ומסבה ממנו את מבטי‪ .‬״שבויה‪.‬״ אינני משקרת‪.‬‬

‫״אני איתך‪.‬״ הוא מצמיד את היד שלי לחזהו בחוזקה‪ .‬״אני יכול‬
‫לתת לך את מה שאת צריכה‪ ,‬איזי‪ .‬ואני מקווה שזה גם ייתן לי את‬

‫מה שאני צריך‪.‬״‬
‫״רוצה‪,‬״ אני מתקנת בהיסח דעת‪,‬״ את מה שאתה רוצה‪.‬״‬
‫הוא מחייך חיוך רחב‪ ,‬שמח ומרהיב ביופיו‪ .‬״תסמכי עליי‪ ,‬איזי‪.‬‬
‫אני צריך את זה‪.‬״ הוא מושך קלות בידי‪ ,‬ואני נופלת אל חיקו שעה‬
‫שנשימתי נעתקת מפי‪ .‬הוא עוטף את פניי בכפות ידיו הגדולות‪ .‬הן‬
‫כל כך עדינות‪ ,‬אך רכושניות לא פחות מכך‪ .‬״בפעם הראשונה שנגעתי‬
‫בך‪ ,‬הפלת אותי ברשת שלך‪ .‬לעולם לא אצליח להסביר את התחושה‬
‫שחוויתי‪ .‬את מה שאני מרגיש עכשיו‪.‬״ עיניו סורקות את פניי‪ ,‬שעה‬
‫שאגודליו מלטפים את לחיי בעדינות‪ .‬״המגע שלך‪ ,‬העור שלי על‬

‫שלך‪ ,‬אני רוצה את זה‪ .‬אבל אני צריך סביבה מבוקרת‪.‬״‬