Page 109 - 30322
P. 109
ג׳נטלמן חוטא ׀ 109
חושפים את החזה שלא הרפה מדמיוני ולו לרגע קט .כאשר שני צידי
חולצתו נפתחים לרווחה ,אינני מבחינה בשום זכר לקעקוע שראיתי,
בהצצות חטופות .אולם אני יכולה לראות את עורו המתוח .אני נושכת
את שפתי התחתונה ,עוצרת את נשימתי ,מכופפת רגל אחת ,מרימה
את כף רגלי ודוחקת אותה לעומת הסדינים ,מכווצת את ירכיי יחדיו.
עיניו נודדות לאיטן משדיי אל ירכיי ,הלוך ושוב ,בעודו פושט את
חולצתו ,מזיז את כתפיו ומניח לה להישמט אל הרצפה.
תחושת יראה מכה בי ,והאוויר האצור בריאותיי חונק אותי.
״אלוהים,״ אני לוחשת ,בעודי מנסה לעכל את הקווים המסותתים
בפלג גופו העליון של ת׳יאו .כל שריר מודגש ,עד כדי כך שאני בטוחה
שאפצע אם אשוטט על גבי אחד מהם באצבע שלי .גופו כל כך חטוב,
העור כל כך הדוק ,ושריריו כל כך תפוחים .הפה שלי מתייבש בזמן
שעיניי סורקות את גופו בפליאה ,ומשם נודדות אל בטנו ואל ה־V
המושלם שמוביל אל מפשעתו .מכנסיו יורדים מטה ממותניו ,וקצת
מרצועת הגומי של תחתוני הבוקסר שלו מציץ החוצה .עיניי מורכנות
אל מותנו ,למקום שבו דיו נוסף מכסה את האזור הצר ,ואני זוקפת
מעט את ראשי ,מנסה לתפוס את מה שנגלה לעיני .עיניי נפערות
לרווחה בעת שאני מבינה במה מדובר .ידיים הנישאות בתפילה.
ארשת פניו חתומה ,שרירי צווארו מפעמים ,ושם ,גולשת לעבר כתפו,
מתנוססת יצירת אמנות נוספת .מחרוזת תפילה .היא יורדת על עורו,
אל החלק העליון של זרועו העבה ,ומתנודד ממנה צלב עדין .ת׳יאו
דומם ,מניח לי לספוג את הכול ,וכאשר הוא אט־אט מסב ממני את
גופו ,אני שואפת אוויר בחדות .על שכמותיו הרחבות ובמורד מרכז
עמוד שדרתו מתנוסס קרוסיפיקס ,מצויר בפרטי פרטים .הוא יפיפה,
ועם זאת כמעט מטריד .הידיים הנישאות בתפילה ,מחרוזת התפילה,
הקרוסיפיקס .האם הוא עד כדי כך דתי?
אני משנה תנוחה על המיטה בזמן שהוא פונה להביט בי בשנית,
מתיר את כפתורי מכנסיו ומפשיל אותם במורד ירכיו ,מפשיל את
תחתוני הבוקסר שלו יחד עימם ,לפני שהוא מחלץ מתוכם את רגליו.
הזין שלו משתחרר לחופשי ,נוקשה ,עבה וארוך ,מרהיב ביופיו כשאר
