Page 113 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪113‬‬

‫ממוקם בפתח לגופי‪ .‬תחושת חרטה שוטפת אותי — חרטה על‬
‫שסירבתי לו‪ ,‬שהדפתי אותו מעליי‪ ,‬חרטה על שנכנעתי לו עכשיו‪ .‬אני‬

‫לא יודעת כיצד להיחלץ מהמצב שאליו נקלעתי‪.‬‬
‫להט מתפשט בשד הימני שלי‪ ,‬חמים ומענג‪ ,‬תחושת העונג קצרה‬
‫כהרף עין‪ ,‬לפני ששפתיו נצמדות לפטמה ומוצצות אותה בחוזקה‪.‬‬
‫אינני מסוגלת לזוז בזמן שת׳יאו מעליי‪ ,‬אך אני מנסה כמיטב יכולתי‬
‫בעודי מתפתלת וחורקת את שיניי‪ .‬הוא מחליף את שפתיו בשיניו‬
‫ונושך אותי‪ .‬כאב פושט בגופי‪ ,‬אולם אני כובשת את הזעקה המאיימת‬
‫לפרוץ מתוכי‪ ,‬עוצמת את עיניי בחוזקה ומתפללת לרחמים‪ .‬תחושת‬
‫העונג מנשיכתו חזקה יתר על המידה‪ ,‬עד כדי כך שעצביי מתקהים‪.‬‬
‫״בבקשה‪ ,‬ת׳יאו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אני אעשה הכול‪.‬״ קולי מחוספס ורווי‬

‫מצוקה‪.‬‬
‫הוא מסחרר את לשונו סביב הפטמה הכואבת‪ ,‬מקל על הכאב‬
‫באמצעות ליקוקיו‪ .‬״את כל כך טעימה‪.‬״ הוא שוב דוחק את מפשעתו‬
‫לפנים בחטף‪ ,‬וטבילה מהירה ומתגרה של איברו ברטיבות שלי מזכירה‬

‫לי למה אני מתחננת‪.‬‬
‫״בבקשה‪,‬״ אני אומרת בקול חנוק‪ ,‬שונאת את שביעות הרצון‬
‫שתחינותיי מסבות לו‪ .‬הוא מחייך בזחיחות‪ ,‬כעטור ניצחון‪ ,‬ואחר כך‬
‫נסוג מגופי וקם מהמיטה‪ .‬אני מתבוננת בו באימה‪ ,‬רגליו הארוכות‬
‫גומעות את המרחק בין המיטה לדלת ובזמן שהוא יוצא מהחדר‪ .‬מה?‬
‫הוא משאיר אותי פה? מאלץ אותי להמתין? למשך כמה זמן? אני‬
‫מתחילה לאבד את שפיותי‪ ,‬ומשתוללת על המיטה כמו אישה אחוזת‬
‫טירוף‪ .‬״ת׳יאו!״ אני צועקת‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬עד שגרוני כואב וריאותיי‬
‫צורבות מתשישות‪ .‬אני נתונה בכזאת סערת רגשות‪ ,‬שאני מסוגלת‬
‫לפרוץ בבכי‪ .‬בסופו של דבר הרמתי ידיים‪ ,‬נכנעתי לכוח הפיתוי שלו‬
‫ולנחישות שלו‪ ,‬וכעת הוא משאיר אותי פה‪ ,‬כאשר אני כמעט עולה‬
‫על גדותיי מרוב תשוקה? איך? איך הוא מסוגל לעולל דבר כזה‪ ,‬לא‬

‫רק לי‪ ,‬אלא גם לעצמו?‬
‫״ת׳יאו‪.‬״ שמו הוא כלחישה מיואשת בזמן שאני מרפה את שריריי‬
‫התשושים וקורסת אל המיטה‪ ,‬מצווה על גופי להוריד הילוך‪ ,‬להפסיק‬