Page 116 - 30322

‫‪ 116‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״פאקינג‪ ...‬אלוהים‪.‬״ אומר ת׳יאו בקול צרוד‪ ,‬בעודו יוצא מתוכי‬
‫באיטיות‪ .‬״זה לא אמיתי‪.‬״ הוא נועץ את איברו בתוכי בשנית‪ ,‬זועק‬
‫מרוב עונג‪ .‬״אלוהים‪ ,‬אישה‪ ,‬כל כך נעים להיות בתוכך‪.‬״ הוא מתחכך‬

‫עמוק לתוך הרחם שלי‪.‬‬
‫אני מתחילה להזיע‪ ,‬פוקדת על גופי לקבל אותו פנימה‪.‬‬
‫״תני לעצמך זמן להתרגל אליי‪ ,‬איזי‪,‬״ הוא אומר בעדינות‪ ,‬בעודו‬
‫חודר לתוכי שוב‪ ,‬הולך ומגביר את קצב תנועותיו‪ .‬הוא נתמך במרפקיו‬
‫ומניח כף יד על גרוני‪ ,‬בניסיון למנוע ממני להזיז את ראשי‪ .‬הגבלה‬
‫נוספת‪ .‬אט־אט ייסורי הכאב בגופי הופכים לתחושת אי נוחות‪ ,‬ואחר‬
‫כך אי הנוחות הופכת להנאה‪ .‬זה מפתיע אותי‪ ,‬לפתע אני מתעוררת‬
‫לחיים מעוד תשוקה ועוד תאווה‪ .‬זה כבר לא כואב‪ .‬הוא מתח אותי עד‬

‫שאוכל להכיל אותו‪.‬‬
‫הוא ממצמץ בעיניו ומתרומם‪ ,‬נסוג לאחור לאיטו לפני שהוא שוב‬
‫חודר לתוכי‪ .‬אני נאנקת‪ ,‬רגליי מושכות את הרצועות‪ .‬כעת הסיבות‬
‫לכך שהוא מנסה לרסן אותי הולכות ומתבהרות לי‪ .‬זרועותיי היו‬
‫משוטטות בכל מקום‪ ,‬ננעצות בו‪ ,‬נאחזות בו‪ ,‬מושכות בשיערו‪ .‬זה‬
‫מתסכל‪ ,‬אבל אני מבינה את הצורך‪ ,‬גם אם אינני מעריכה את אמצעי‬
‫הריסון‪ .‬אני פולטת גניחה רפה של עונג‪ ,‬ובתנועת החדירה הבאה שלו‬

‫אני נדחקת במעלה המיטה ומיישרת את רגליי‪.‬‬
‫הוא קופא במקומו‪ ,‬ואני יודעת שבכוונתו להתפרק לגמרי ברגע‬
‫שהוא יצליח להסדיר את נשימתו‪ .‬״אני כבר לא מסוגל להתאפק‪ .‬את‬

‫מוכנה?״‬
‫״כן‪.‬״ הוא זקוק לזה‪ ,‬בדיוק כפי שאני הייתי זקוקה לחדירה העדינה‬

‫וההדרגתית לתוכי‪.‬‬
‫לאחר כמה שניות בודדות ושאיפה ארוכה‪ ,‬הוא נועץ את מבטו‬
‫בעיניי ואני מתחילה לחשוש מפני הגרוע מכל‪ .‬אצבעותיו אוחזות‬
‫בגרוני‪ ,‬וידו השנייה נשלחת אל שיערי וחופנת אותו‪ .‬שפתיו מתהדקות‬

‫עיניו מאפילות‪ .‬לסתו מפעמת והוא מרשה לעצמו להשתחרר‪.‬‬
‫אני צועקת בחוזקה‪ ,‬בזמן שהוא חודר לתוכי בעוצמה פעם אחר‬
‫פעם‪ ,‬אחוז טירוף ומשולח כל רסן‪ .‬עיניי נעצמות בחוזקה‪ ,‬וראשי‬