Page 120 - 30322

‫‪ 120‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫והמחזה מותיר אותי ללא מילים‪ .‬אני מניחה לראשי לצנוח אל הכרית‬
‫בשנית ומושכת ברצועות שלי ללא כל תועלת‪ .‬נהדר‪ .‬כמה זמן הוא‬

‫מתכוון להחזיק אותי פה?‬
‫לאחר כמה רגעים הוא חוזר לחדר‪ ,‬הטלפון שלי בידו‪ .‬״חמש‬

‫שיחות שלא נענו‪,‬״ הוא אומר בקור רוח‪ .‬״ג׳ס‪.‬״‬
‫״לעזאזל‪,‬״ אני רוטנת ומסתכלת עליו כשהוא מתקרב אליי‪.‬‬

‫״בבקשה תשחרר אותי‪ ,‬ת׳יאו‪.‬״‬
‫הוא מניד בראשו לשלילה‪ ,‬עולה על המיטה‪ ,‬ונשכב על צידו‬
‫כדי להביט בי‪ .‬״דאגתי שהוא יתוקן‪.‬״ הוא מצביע על המסך ומרים‬

‫גבה‪.‬‬
‫״הפלתי אותו‪.‬״ אני מושכת בכתפיי עד כמה שאני מצליחה‪,‬‬

‫ומתעלמת מהנד ראשו העצבני‪ .‬״תשחרר אותי‪ ,‬בבקשה‪.‬״‬
‫״את לא זקוקה לידיים שלך בשביל לדבר‪ .‬מה הקוד שלך?״‬

‫״מה?״‬
‫״את רוצה להתקשר לחברה שלך?״‬

‫״כן‪.‬״‬
‫״אם כך‪ ,‬תאמרי לי מה הקוד שלך‪.‬״‬
‫אני עוצמת את עיניי ומשחררת אוויר בכבדות‪ .‬״אחת‪ ,‬שמונה‪,‬‬

‫אפס‪ ,‬שש‪.‬״‬
‫״שמונה עשר ביוני‪.‬״ הוא מצמיד את הטלפון לאוזני בעודי מזעיפה‬

‫פנים‪ ,‬ולאחר כמה רגעים אני שומעת את קולה של ג׳ס‪.‬‬
‫״איזי‪ ,‬איפה את‪ ,‬לכל הרוחות?״ היא נשמעת עצבנית כהוגן‪.‬‬
‫אני מתמהמהת ומביטה בת׳יאו‪ ,‬שגבותיו מורמות בסקרנות‪ .‬אני‬
‫בטוחה שהוא תוהה מה בכוונתי לומר לה‪ .‬או כמה בכוונתי לומר לה‪.‬‬
‫אני לא ממש יכולה לחלוק עימה את העובדה שאני קשורה למיטה‬
‫ענקית בסוויטה ענקית בבלאג׳יו‪ .‬היא תצא מדעתה‪ .‬״אני עם ת׳יאו‪,‬״‬

‫אני מתוודה‪ .‬לפחות את זה אני כן יכולה לספר לה‪.‬‬
‫״ידעתי! בדקתי את כל קומת הקזינו כשניסיתי למצוא אותך‪ .‬מה‬

‫קרה? איפה את?״‬
‫אני מוצפת אשמה‪ .‬״אני אסביר אחר כך‪,‬״ אני אומרת לה‪ ,‬לא‬