Page 125 - 30322
P. 125
ג׳נטלמן חוטא ׀ 125
״אתה דתי?״ אני שואלת חרש ,מסיטה את עיניי אל מחרוזת
התפילה המעטרת את כתפו.
הוא מרכין את מבטו אל כתפו ,כאילו שהוא זקוק לתזכורת לגבי
הדיו המכסה את גופו .״לא.״
״אם כך ,למה קעקעת את כל הסמלים הדתיים האלה?״
״אלוהים מוחל לכולם,״ הוא אומר במהורהר .״אפילו אם הם לא
צייתו לחוקים שלו .הם שם כדי להזכיר לי...״ הוא משתתק להרף עין.
״שהפרתי את החוקים שלו.״
מחשבותיי מתחילות לגעוש בזמן שהשאלה הבאה שלי עומדת
על קצה לשוני .אני שוקלת אותה ,מפני שאני תוהה באשר
לחוקים שעליהם הוא מדבר ,אבל כאשר מבטו מקשיח ,אני בוחרת
שלא לשאול את השאלה שלי ,אף שהסקרנות מוסיפה לכרסם בי.
הבעת פניו אומרת לי שהוא לא מתכוון לדבר על כך .לכן ,במקום
זאת ,אני בוחרת לדבר על משהו אחר .״קשרת אותי כי חששת שאגע
בך?״
ת׳יאו מחייך ,הוא שולח את ידו אל הרצועות ואט־אט מתחיל
להתיר אותן .״אני רגיש מאוד לאנשים סביבי ,איזי .ואלייך אף יותר.
כל מהלך שאת עושה ,אני קולט אותו עוד קודם .אבל אני חושש
שבמיטה איתך לא איהנה מהיתרון הזה.״ הוא מניח לזרועותיי להישמט
אל המזרן ,ואני מנענעת אותן בניסיון להפיח בהן חיים ,בזמן שהוא
ניגש לשחרר את רגליי .לאחר שהוא משחרר אותי ,אני יושבת זקוף,
מצמידה את ברכיי אל סנטרי וכורכת סביבן את זרועותיי .הוא כורך
את הרצועות יחדיו לכדי פקעות מושלמות ,שעה שהוא מתבונן בי על
המיטה .״את בסדר?״
אני מהנהנת קלות בראשי ,אף שאינני בסדר .לעולם לא אוכל
לגעת בו בזמן שנהיה במצב אינטימי? לא אוכל ללטף אותו או למשש
את גופו היפיפה? לפתע תחושת האובדן מכה בי בעוצמה ,ואני מסיטה
את מבטי מהמחזה המרהיב של ת׳יאו העירום.
״איזי?״ הוא שואל ,ונדמה שהוא מוטרד .״דברי איתי.״
״אני בסדר.״ אני מחייכת חיוך מעושה ,מבטלת את דאגתו וקמה
