Page 129 - 30322

‫פרק ‪9‬‬

‫כשאני מתקשרת לג׳ס‪ ,‬היא אומרת לי שהם נמצאים בבר השנדליר‬
‫בקוסמופוליטן‪ ,‬במרחק מספר בתי מלון מאיתנו על השדרה‪ .‬אין שום‬
‫צורך שקאלום יסיע אותי לבית המלון‪ ,‬וכאשר אני אומרת את זה‬

‫לת׳יאו‪ ,‬אני מבחינה בפניו בתערובת של אכזבה ודאגה‪.‬‬
‫״זו הליכה קצרה‪,‬״ אני אומרת בזמן שהוא מלווה אותי למעלית‪.‬‬

‫״אני אגיע לשם תוך כמה דקות‪.‬״‬
‫״וגאס זה לא מקום שאישה צעירה צריכה לשוטט לבדה‪.‬״ הוא‬
‫לוחץ על הכפתור להזמנת המעלית ומיישר את הז׳קט שלו‪ .‬״אני‬

‫אלווה אותך‪.‬״‬
‫״אתה מדבר כאילו שאני צעירה ממך בכמה עשורים‪,‬״ אני אומרת‬
‫במהורהר‪ ,‬ונושאת אליו את עיניי לאחר שאני מרגישה שהוא מביט‬

‫לעברי מהצד‪.‬‬
‫״קדימה‪,‬״ הוא דוחק בי‪ ,‬שפתיו מתעקלות‪ .‬״תשאלי אותי‪.‬״‬

‫״בן כמה אתה?״‬
‫״שלושים ואחת‪ .‬את?״‬
‫אני מחייכת‪ ,‬מדושנת עונג‪ .‬״עשרים ושבע‪.‬״ אני מסבה את תשומת‬
‫ליבי לפנים בשנית‪ ,‬וקולטת את חיוכו הרפה בהשתקפות שבדלתות‬
‫המעוטרות במראות‪ .‬אני מחייכת אליו‪ ,‬עד שהוא מניד קלות בראשו‬

‫ומרכין את מבטו‪.‬‬
‫״איזי ווייט‪,‬״ הוא נאנח בכבדות‪ ,‬בדיוק ברגע שהדלתות נפתחות‪.‬‬
‫אני מביטה בת׳יאו‪ ,‬לא רוצה להיכנס איתו למעלית ולהתנגש‬
‫בגופו העצום‪ .‬הוא מסמן בראשו שאוביל את הדרך‪ .‬אני ממהרת‬
‫לעשות זאת‪ ,‬והוא נכנס בעקבותיי‪ .‬בדרך למטה המעלית עוצרת‬
‫בכמה קומות‪ ,‬ואנשים נוספים ממלאים את חלל המעלית‪ .‬ת׳יאו תופס‬
‫את מקומו בירכתי המעלית‪ ,‬אני מתבוננת בו‪ ,‬תוהה מה יקרה אם‬
‫מישהו מהאנשים האלה ייאחז בזרועו במפתיע‪ .‬עיניו פעורות לרווחה‬