Page 127 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪127‬‬

‫מצחו‪ ,‬בתהייה לאן אני חותרת בדבריי‪ .‬״הם זזים מדרכך‪ ,‬אף פעם לא‬
‫מתקרבים יותר מדי‪.‬״‬

‫״הם מכירים אותי היטב‪.‬״‬
‫״בניגוד אליי‪.‬״‬

‫״מה את רוצה לדעת?״‬
‫״למה צדת אותי?״‬

‫״צדתי?״ עיניו נפערות כאילו הוא מופתע‪ .‬״לפי התיאור שלך‪ ,‬אני‬
‫נשמע כמו חיה‪.‬״‬

‫אני פולטת צחוק חרישי‪ .‬הרגע הוא כבש אותי כאילו היה חיה‪.‬‬
‫״למה אותי?״‬

‫הוא מחייך‪ .‬״אני חייב להתכונן לקראת מגע של כל אדם‪ .‬לחרוק‬
‫שיניים ולעצור את הנשימה‪ .‬זה גורם לעור שלי לסמור‪ ,‬אבל כשאחזת‬

‫בידי בסמטה באותו לילה‪ ,‬העור שלי לא סמר‪ .‬הוא עקצץ‪.‬״‬
‫״אבל זה עדיין לא מוצא חן בעיניך‪.‬״‬

‫״הו‪ ,‬זה מוצא חן בעיניי‪ ,‬תאמיני לי‪ .‬אבל אני לא בוטח בעצמי‪,‬‬
‫איזי‪ .‬התגובה שלי למגע טבועה בי‪ .‬אני לא יכול לשלוט בזה‪.‬״‬
‫״תגובה?״‬
‫הוא מושך בכתפיו‪ .‬״אני לא אוהב שנוגעים בי‪.‬״‬

‫יש לי תחושה שאין בכוונתו להרחיב בנושא‪ ,‬לכן אני שואלת אותו‬
‫שוב‪ ,‬״למה?״‬

‫״ממי את פוחדת?״ הוא משיב‪ ,‬מתחמק משאלתי עם שאלה משלו‪.‬‬
‫אני משתדלת שלא להתכווץ‪ ,‬אך אני נכשלת כישלון חרוץ‪.‬‬
‫שריריי כואבים בן רגע נוכח הלחץ שמעוררת בי שאלתו‪ .‬הוא כבר‬
‫הצליח להבין שמישהו פגע בי‪ .‬אבל אני לא מסוגלת להעז ולחשוב‬
‫על ביקור נוסף בעברי הכואב‪ .‬״תאמרי לי‪,‬״ הוא דורש‪ ,‬מיישיר אליי‬
‫את מבטו המצפה‪ .‬ידו נודדת מטה אל בטני וחגה במעגלים על גבי‬

‫הצלקות שלי‪.‬‬
‫אני מתכווצת ומנידה בראשי‪ ,‬מראה לו שאני לא רוצה לדבר על‬
‫זה בדיוק כפי שכעת אני יודעת שהוא לא מתכוון לשתף אותי בענייניו‬
‫הכמוסים‪ .‬״אני צריכה למצוא את ג׳ס‪,‬״ אני ממלמלת‪ .‬הוא לא דוחק‬