Page 134 - 30322

‫‪ 134‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫שאני מרגישה שלאחר הזיון השובב שלנו אני מכירה אותו הרבה יותר‬
‫טוב‪ .‬״הוא בן שלושים ואחת‪.‬״ אני פותחת בפיסת המידע הפשוטה‬

‫ביותר‪.‬‬
‫״במה הוא עובד?״‬

‫״אין לי מושג‪.‬״‬
‫״לא שאלת אותו?״‬
‫״לא‪.‬״ אני מפנה את מבטי אל הבר‪ .‬״לא ממש יצא לנו לדבר על‬

‫דברים מהסוג הזה‪.‬״‬
‫״אז על מה כן יצא לכם לדבר?״‬
‫״הוא קלט את העובדה שברחתי ממשהו‪.‬״‬

‫״סיפרת לו ממה?״‬
‫״לא‪ .‬בדיוק כמו שהוא לא סיפר לי למה הוא לא אוהב שנוגעים‬

‫בו‪.‬״‬
‫מצחה של ג׳ס מתכווץ בשאלה‪ .‬״הוא לא אוהב שנוגעים בו?״‬

‫״כן‪.‬״‬
‫״למה?״‬
‫אני מושכת בכתפיי‪ .‬״אין לי מושג‪ .‬הוא זקוק לסביבה מבוקרת‪.‬‬
‫הוא אומר שהוא רגיש אליי יותר מדי‪ .‬שהוא רגיש לתנועות שלי יותר‬
‫ממה שהוא רגיש לכל אדם אחר‪.‬״‬
‫״וואו‪,‬״ היא אומרת ומשחררת אוויר בכבדות‪ .‬״הוא סובל מפוביה?‬
‫אולי יש לו עור רגיש‪ ,‬או משהו כזה?״‬
‫אני מנידה בראשי בשלילה ומאמצת את מחשבותיי‪ .‬״הוא יכול‬
‫לגעת בי‪ .‬הוא יכול לגעת בכל דבר‪ .‬אבל אסור ששום דבר ייגע בו‪.‬‬
‫כששאלתי אותו לגבי זה‪ ,‬הוא נאטם‪ .‬או שהוא השיב בשאלה משלו‪,‬‬
‫עליה לא ממש רציתי לענות‪.‬״‬
‫״אם כך‪ ,‬שניכם שבורים‪.‬״ היא מתכווצת ברתיעה‪ ,‬ועל פניה‬
‫התנצלות‪ .‬״לא התכוונתי לזה כמו שזה נשמע‪.‬״‬
‫אני ממהרת להרגיע אותה‪ .‬״אני יודעת‪.‬״‬
‫היא מושיטה את ידה ומעסה את זרועי בעדינות‪ ,‬ואני מחייכת‬
‫אליה בתגובה‪ .‬״דיברת ברצינות כשאמרת שהזין שלו ככה ככה?״‬