Page 139 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪139‬‬

‫ידידותית‪ ,‬ועמידתי האיתנה קורסת‪ ,‬שעה שהבזקי זיכרון מאיימים‬
‫לצוף אל פני השטח‪ .‬אני לא מאמינה‪ .‬גברת קטנה?‬

‫״תוריד ממני את הידיים המטונפות שלך‪,‬״ אני רושפת לעברו‪,‬‬
‫נחושה לא להפגין את פגיעותי‪ .‬לעולם לא‪ .‬אני מחלצת את זרועי‬
‫מאחיזתו ופוסעת לאחור‪ .‬״ותסתלק משירותי הנשים‪ ,‬חתיכת סוטה‪.‬״‬
‫ערפל אדום של זעם מתחיל לטשטש את שדה ראייתי‪ ,‬ואני ממצמצת‬
‫בעיניי בניסיון לפוגג אותו‪ ,‬בדיוק בזמן כדי לראות אותו מתעופף‬

‫לאחור ומוטח במשטח העץ‪ .‬מה לכל הרוחות?‬
‫קאלום מופיע‪ ,‬סורק אותי במבטו‪ ,‬לסתו הדוקה ונרעדת‪.‬‬
‫״את בסדר?״ הוא שואל‪ ,‬מביט ביני לבין הגבר שהרגע הוא הפיל‬

‫לרצפה‪.‬‬
‫אני יכולה רק להנהן‪ ,‬הפה שלי צחיח ואני לא מצליחה לדבר‬
‫שעה שג׳ס יוצאת מהתא ומסדרת את השמלה שלה‪ ,‬סקרנית לדעת‬
‫מה קורה‪ .‬אני רואה דרך המראה את הגבר קם מהרצפה‪ ,‬ונדרשות‬
‫לי מספר שניות כדי לקלוט שהוא טומן את ידיו בכיס מכנסיו‪ .‬הוא‬
‫שולף אולר קפיצי‪ ,‬ובוהק הלהב תחת התאורה במקום מוציא אותי‬
‫מהקיפאון שלי‪ .‬״קאלום!״ אני צועקת‪ ,‬מתבוננת כשהלהב מפלח את‬
‫האוויר לעבר החזה של חברו של ת׳יאו‪ .‬הוא חומק ממנו‪ ,‬ואז אוחז‬
‫בזרועו של הגבר ומעקם אותה מאחורי גבו‪ .‬הסכין נשמטת לרצפה‬
‫בקול חבטה אימתני‪ .‬ואז אקדח מכוון לרקה של הגבר‪ .‬אקדח מזויין‪.‬‬

‫כמובן שיש לו אקדח מזויין‪.‬‬
‫״ברצינות?״ קאלום רושף בזעם‪ ,‬בעודו מטיח את הגבר ברצפה‬
‫בשנית‪ ,‬תוך כדי שהוא ממשיך לכוון אליו את אקדחו‪ .‬״יש לך חמש‬
‫שניות להתחפף מפה‪ ,‬לפני שאני אקשט את השירותים האלה במוח‬

‫שלך‪.‬״ הוא נשמע רגוע כפי שהוא נראה‪.‬‬
‫״אלוהים אדירים‪,‬״ אומרת ג׳ס בין נשימותיה הקצובות‪.‬‬
‫״אחת‪,‬״ אומר קאלום בשלווה‪ ,‬מה שמניע את הגבר להזדרז לקום‬
‫מהרצפה בפחד אימים‪ .‬״שתיים‪.‬״ הוא כושל בצעדיו מספר פעמים‬
‫בדרכו החוצה מהשירותים‪ ,‬בעודו מסב את מבטו לאחור ללא הרף‪.‬‬
‫״שלוש‪,‬״ אומר קאלום בקול מאיים‪ ,‬בעודו מנמיך את אקדחו לצד גופו‬