Page 115 - 30322
P. 115
ג׳נטלמן חוטא ׀ 115
והעצבים שלי זועקים בכל הכוח ,כאילו שהוא לחץ על מתג והגביר
את דרגת העוצמה .אני מושכת ברצועות ,הפעם בתנועה יציבה ולא
נרעדת ,מחזיקה אותן מתוחות ומשתמשת בהן כמקור תמיכה לשריריי
הנוקשים .הוא ניצב מעליי ,נתמך בזרועותיו החסונות ,מתמהמה,
כמעט חודר לתוכי .למדתי שתחנונים לא יועילו לי ,ואף שזה הורג
אותי ,אני ממתינה לו ,נשימותיי שטחיות ,גופי מתפתל בייסורים.
הדגדגן שלי פועם בעוצמה ,טובע ברטיבות תשוקתי.
אני מזהה את הרגע שבו הוא מתכוון לחדור אליי ,מפני שהוורידים
בצווארו מתנפחים בהיערכות .גבי מתקמר שעה שהוא חודר לתוכי
באיטיות ובעצלתיים ,מפשק אותי לרווחה ,גוזל את האוויר מריאותיי.
תחושת אי הנוחות שאני חווה גורמת למותניי להתנועע תחתיו ,בעודי
מנסה להתרגל לאורכו וגודלו .אלוהים .אני מתחילה לרעוד .״עוד?״
הוא שואל ,קולו מחוספס כחצץ ,מותניו הולמים בי ,הרצון לחדור
לתוכי מקשה עליו להתאפק .אני מהנהנת והוא מחליק מעט עמוק
יותר פנימה .לא עד הסוף ,אבל זה עדיין כואב .״עוד?״ הוא שואל
בשנית .נע בתנועות מעגליות עדינות ,בניסיון למתוח אותי.
״רגע.״ אני בולעת רוק בכבדות ,עיניי נעוצות בעיניו .והוא ממתין.
גופו דומם ,והוא מתבונן בי ,יודע שחשוב שהוא יקשיב לי כעת .ואכן
זה חשוב .הוא יודע עד כמה אני אסירת תודה על כך שהוא מקבל אותי
בקלילות כזאת .אני יכולה לראות זאת במבטו.
״רק תגידי לי מתי.״
אני מהנהנת ושואפת אוויר בזמן שהוא שוב מניע את מותניו
קדימה .״עד הסוף.״
״את בטוחה?״
אני מהנהנת באישור ,בטוחה עד עמקי נשמתי ,והוא מחליק פנימה
בתנועה מדודה בעודו פולט קללה קולנית ומטה את ראשו לאחור.
אני זועקת בכאב ,והוא קופא במקומו ,שקוע כל כולו בתוכי ,מתנשם
בכבדות .הצורך לסגור את רגליי מכריע אותי ,וקרסוליי בועטים
לעומת הרצועות בזמן שאני זועקת אל התקרה .אני נאנקת ,מוצפת
מהלחץ של איברו הממלא אותי.
