Page 130 - alef
P. 130
פרק ז | ישיתב קול בופה
"כמלאך המכה על קחקחם"
כאמור ,רבינו התייחד בדאגתו ומ ירותו הכנה לכל אחד ואחד מתלמידי
הישיבה וידע אי לנהוג ע כל אחד ואחד לפי טבעיו וכוחותיו .אחת בשבוע
היה נועד למש זמ ממוש ע המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמ ,יחדיו ה
שוחחו על כלל הבחורי והיו כמלא המכה על על קדקו של כל אחד ואחד
מה ואומרי לה גדלו.
שעות רבות שהה בי כתלי הישיבה ,בפרט כאשר מבנה הישיבה עבר ממעונו
הראשו ברחוב קינג גורג' למבנה ברחוב
או ישקי פינת קר קיימת ,ב מיכות
ממשית לביתו ,אז יכול היה לשבת בה
מחו לשיעורי וה דרי ששייכי
לשיעורו ,וכ היה מתפלל בה בשבתות
כמו בימות החול והאציל מהודו על בני
הישיבה .הצורה שהתחבר לבני הישיבה
שהיו רוב מעולי גרמניה והשאר
מבני הישוב החדש באר ואילו הוא
שהיה ירושלמי אוטנטי מהישוב היש ,
עוררה התפעלות רבה ,הלא בדר
הטבע לא נראה היה שיכול להיווצר
חיבור טבעי בי שתי וגי המנטליות, בני הישיבה בבני ברחביה
א הוא במידותיו הנאצלות הצליח להתחבר ולהתחבב עליה בצורה מושלמת.
עד כמה ראה את חשיבות העני של הרבצת תורה ,לגדל תלמידי לתורה 116
ולתעודה .אחד מתלמידיו שהתעלה וכיה כראש ישיבה שאלו פע ,שעשה
חשבו ע עצמו שא יתבודד במש שש שני מהרבצת התורה הוא בוודאי
יגמור את הש" ויוציא לאור ארבעה פרי עבי שיכללו את כל שיעוריו,
ואילו כיו שהוא מתע ק ע הרבי וכדו' הוא לא מצליח לעשות זאת ,הא
לעשות זאת? נענה רבינו ואמר לו )וכ אמר לו ג הגרא"מ ש באות מילי
ממש( מי אמר שלגמור ש" ולהוציא פרי יש בכ יותר נחת רוח לקב"ה
מלזכות את הרבי .אותו ראש ישיבה הו י ושאל את רבינו הא הוא באמת
