Page 134 - alef
P. 134
פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה
פע רבי אי ר זלמ כי אהבתו אליו עולה על אהבת אב לבנו יחידו ,בכל זאת
הבליג רבינו על יגונו ובעוז רוחו הכביר הופיע והרצה את שיעורו כמעט כרגיל,
לפליאת והשתוממות הגדולי של התלמידי 149.
כ מ פר ג הג"ר דוד פריימ מראשי ישיבת בית שמואל :כאשר פרצה מלחמת
ששת הימי בשנת תשכ"ז,
בלילה הראשו שהו תושבי
ירושלי במקלטי בעקבות
ההפגזות הכבדות ,ובבוקר
הודיעו שחיל האויר המצרי
הושמד .היות והייתי תושב בית
וג הגעתי לישיבה] ,שכבר קבעה
אז משכנה בבית וג [ למרות
הלילה הקשה והמתוח שעבר
על כולנו .למרבה הפליאה בשעה רבינו בשיעור בשני הראשונות
תשע בבוקר בדיוק עמד רבינו למ ור את השיעור לציבור המצומצ שהיה.
וזכורני שאז הבנתי ,מהי אהבת תורה ועד כמה צרי מ ירות ללמדה.
אגב ,באוירה האופטימית ששררה ,מ ר רבינו את השיעור בחדר השיעורי
למעלה בבני הישיבה ,לפתע התפוצ פגז בקרבת מקו וכולנו השטתחנו על
הרצפה למשמע השריקה והפיצו העזי וזחלנו בריצה למקלטי .אני נוהג
ל פר זאת לתלמידי ולומר לה בחיו שעבורי זה היה "פגז של שיעור" ,בו
למדתי מ ירות לתורה ולמ ירתה בכל מחיר150.
תהיפוב נרלאה
כדי להבי איזו השקעה שהשקיע בבהירות ה וגיות שלימד ,תלמידי מ פרי
שכשהיו מדברי איתו בלימוד ב וגיא שנלמדה ,היתה ה וגיא בהירה לו על
כל מבואותיה וצדדיה וג בעלי כשרו מחודדי שהעמיקו איתו לא הצליחו
להפתיע אותו .כ מ פר ג הג"ר מאיר קוט ר"מ הישיבה שעשה לעצמו מנהג
שאת כל ההערות הטובות שהצטברו מכל חודש השאיר לזמ שאחרי הבחינה
החודשית שבח רבינו את בני שיעורו ,אז היה רבינו שרוי באוירה מרוממת
.149ישורו ט"ו עמ' ת "ג. 120
.150התורה המשמחת עמ' .63
