Page 138 - alef

‫פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה‬

‫במטרה תחילה‪ ,‬עד שמאד עמקו מחשבותיו בהצעת ה וגיא‪ .‬ג כשהיה ברור‬
‫לה בעליל שהנה קושיא זו שרבינו מזכירה או תירו זה שהתחיל בו מוזכר‬
‫כבר בתו ' לעיל‪ ,‬או בגמרא במ כת אחרת‪ ,‬היה עליה לצפות ב בלנות עד‬
‫אשר ישלי את הבניי כולו‪ ,‬כי רק אז יהיה אפשר להביט על המערכה כולה‬

‫בתפארתה‪.‬‬

‫פעמי שהיה נוהג לרמוז בתחילה בקצרה את י ודות כל העניי ורק לאחר‬
‫מכ התחיל לה ביר אחת לאחת את הבני כולו‪ ,‬א בדר כלל נמנע מכ והרצה‬
‫את הדברי מתחילת באריכות‪ ,‬שלב אחר שלב‪ ,‬הכל לפי שיקול דעתו הרחבה‬

‫מה תועלת תצא ללומדי ‪.‬‬

‫דעתו היתה‪ ,‬כי באמירת השיעור לפני התלמידי ‪ ,‬ראוי לבנות את מהל הגמרא‬
‫עפ"י הראשוני ולא להציג תמיד‬
‫את דבריה באופ של הוה אמינא‬
‫ומ קנא‪ ,‬קושיא או תירו ‪ .‬ולכ‬
‫בצורות שונות ומגוונות היה מבליע‬
‫בנעימה את ההבנה של האחרוני ‪.‬‬
‫הוא ער אות בתו הצגת השקלא‬
‫וטריא בגמרא ועשה זאת בחכמה‬
‫רבה‪ ,‬כאשר לפעמי שיעור אחד‬
‫כלל בקרבו פרטי רבי השייכי‬
‫אפילו ל וגיות אחרות והכל נאמר‬
‫בי השיטי ‪ ,‬וכיו שכפי שהוזכר‬
‫מיעט בהקדמות ודיבורי שאינ‬
‫מלב הנושא‪ ,‬או שאינ ולת נקיה‬ ‫בחצר הישיבה‬

‫והקפיד להגיש לפני התלמידי בבהירות ובתמצית‪ ,‬היו לו אפשרויות רבות‬
‫לתמצת בי השיטי את מה שרצה‪154 .‬‬

‫כאשר היה קורא בשיעור יומי את הגמרא לא הצביע בכל פע על הבנה‬
‫מחודשת ולא תמיד ציי מראה מקו לתו ' או לרשב"א ב וגיא אחרת‪ .‬פעמי‬

‫רבות נזהר מלהעמיד קושיא או תירו לפני התלמידי בנושא מ וי ‪ ,‬אלא‬
‫אמר רק את הי ודות‪ ,‬בעלי עי חדה הבחינו לפעמי אי שהתאפק ונמנע‬
‫מלהזכיר את קושיית ותירוצ של האחרוני ‪ ,‬כדי שלא לבלבל את צעירי‬

‫‪ .154‬ישורו ט"ו עמ' ת "ט‪.‬‬ ‫‪124‬‬