Page 136 - alef
P. 136
פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה 122
בשעה ששהה בי כתלי הישיבה ,הקדיש את כל כולו לאמירת השיעורי
והצמחת בני הישיבה לתלמידי חכמי .רק לעיתי רחוקות כאשר קרו מקרי
חריגי מאד ,אפשר היה להבחי בי השיטי ,כי יש דברי נו פי בעול
הרובצי על כתפיו.
אחד התלמידי נזכר שלמחרת פטירת ב משפחה צעיר של רבינו ,כשהצער
והיגו היו גדולי מאד ,אמר את השיעור כהרגלו ,א באמצע השיעור חשש
שאינו מרצה את השיעור כראוי ואמר בהתנצלות" :אי בי היינט זעהר צו
טראג "" ,ראשי בל עמי היו " ,אול הוא מעיד ,למעשה ג באותו יו קשה
לא ויתר על עצ אמירת השיעור.
כאמור ,מלבד במקרי חריגי כמקרה זה ,לא הרשה רבינו למאורעות החיי
להפריעו ולמשל לא הרשה להפ יקו באמצע השיעור לשו עניני אחרי ,מלבד
פעמי בודדות הזכורות משו כ בלב התלמידי כאירועי יוצאי דופ ,א
היה זה כאשר נקרא לטלפו כשמעבר לקו ממתי אחד מגדולי הרבני לחוות
דעתו בדחיפות הלכה למעשה ,או הכרעה של פיקוח נפש דחופה ומיידית.
הוה עובדא שמזכיר הישיבה נכנ באמצע שיעור ולחש לו על שיחת טלפו
חשובה .רבינו יצא בעקבותיו ושב לאחר זמ מה ,כאשר ניכרי על פניו אותות
מתח והתרגשות .הוא המשי באמירת השיעור אבל בדקות הראשונות ראו
שדעתו עדיי אינה מיושבת עליו כל צרכו להרצאת הדברי .לאחר השיעור
יפר לאחד מתלמידיו הקרובי :דע ל כי בדר כלל אי זה קורה לי ,ג א
הנני נאל להפ יק באמצע ,מיד בשובי הנני ממשי כרגיל ממקו שהפ קתי
וזאת לי מברכתו של מו"ר הגאו רבי אי ר זלמ שבירכני בכ ,אלא שהיו
נשאלתי שאלה קשה ביותר באשה שהקשתה בלידתה והיה עלינו להכריע א
לקיי את הא או הוולד ר"ל ,לכ נבוכו עשתונותי151.
פק לאדפ עשפוב שנים שם לתו
בשיעור היה מרוכז כל כולו באמירת השיעור ,עד כדי כ שצרי היה למנות
את אחד מבני השיעור שיאמר לו מתי זמ ה יו ,אחרת לא היה ש לב .אירע
פע שבשנה חדשה שכח למנות "מזכיר" כזה והמשי ע השיעור כעשרי
דקות ,עד שש לב שבני השיעור בתכונה מ ויימת ואז הצי בשעונו וראה
.151ישורו ט"ו עמ' ת "ה.
