Page 150 - alef
P. 150
פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה 136
הגאו שמע את שאלת וביקש שיביאו לו ד אחד מתו הכתבי .ה מיהרו
לפני צאת הלוויה נטלו ד והביאוהו לביתו .היו אלה הערות על חומש פרשת
ויצא ,הגאו העי מבט וראה כי בד נכתב כ :הנה בפ וק נאמר "ויחלו והנה
ול מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקי עולי ויורדי
בו" והקשה ,וכי מלאכי צריכי ול לעלות בו והרי ידוע ומבואר בנביאי
ובש" בכמה מקומות מכנפי המלאכי קומת וגדלות כנפיה ואי זקוקי
היו ל ול עליה ,כ שאל .ויש ליישב :היו אלו מלאכי קטני שעדיי לא
צמחו כנפיה ...
שתק הגאו השיב לה את הד ,ופ ק כי יש לקיי את צוואתו של המת
ולטמו את הכתבי עמו .ה הביטו בד שבו עיי הרב והבינו את יבת ההכרעה.
יי רבינו את יפורו לאמר ,הנה אד ששקד כל כ הרבה על לימודו,
מתמיד מופלג ,אבל למד לבד ובבדידות ללא שו חברותא שתיישר אותו לכ
הפ יד הרבה כל כ .לו היה לומד בחברותא היו מעמידי אותו מעט על דעתו
ועל צלילות ההבנה המינימאלית בתורה והרי הגמרא אומרת עה"פ )ירמיהו
ג .לו( "חרב אל הבדי ונואלו" חרב על צווארי שונאיה של תלמידי חכמי
שיושבי ועו קי בתורה בד בבד ולא עוד אלא שמטפשי )מכות י (.זה מו ר
ההשכל נוקב ללימוד בהבנה ובחברותא ובדיבוק חברי שמכוו לדר האמת.
נכד רבינו ,הרה"ג רבי יהושע בורודיאנ קי ראש כולל הר" בבני ברק הצביע
בהקשר לזה על הערה המובאת בשו"ת "מנחת שלמה" ) ו ח"ב( בו מקשה
רבינו קושיה מעניינת ואלו דבריו... :הנני רוש את אשר הקשתי מכבר הימי
על המובא בארצות החיי של הגר"ח פלאג"י )שער ד' אות י"א( בש כמה
פרי דמה שאמרו "וחד מיניהו כתרי מינ " היינו שאחד מאר ישראל חרי
ופיקח יותר משני מחו"ל )יעויי בכתובות ע"ה ומנחות מ"ב( ולפי זה מה
שאמרו חרב על הבדי על הלומדי בד בבד ,על יושבי אר ישראל לא נאמר
דבר זה ,כיו שאחד בודד הוא כשני ,ולדידי תמוה טובא דהרי אחד מג' דברי
שלמד דוד מאחיתופל הוא שמצאו יושב ועו ק בתורה יחידי ,ואמר לו והלא
נאמר "חרב אל הבדי " יעויי ברש"י על המשנה )אבות פרק ו .ג( מה שלמד
דוד מאחיתופל ב' דברי אחד לעני לימוד יחידי ב' לעני מורא בית המדרש
וה היו באר ישראל176.
עד כמה היה הלימוד בי ודיות בנפשו ,כאשר נשאל פע תלמידו הגאו
.176ראה הליכות שלמה תפלה עמ' רע"ז.
