Page 152 - alef

‫פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה‬

‫צורת הבחינה‪ ,‬הוא לא שאל מהגמ' אלא‬
‫פתח שו"ע אב העזר והתחיל לשאול‬
‫על הלכות שונות שאראה לו את מקור‬

‫בגמרא‪179.‬‬

‫בהזדמנות אחרת יפר לאחד מתלמידיו‬
‫שמישהו שאל אותו אי צרי ללמוד‪ ,‬וענה‬
‫לו‪ :‬איני יודע אי צרי ללמוד‪ ,‬א פר ל‬
‫אי אני למדתי‪ .‬הייתי לומד עמוד או‬
‫עני ‪ ,‬וחוזר עליו חמש או שש פעמי‬ ‫במ יבה בישיבה רבי יונה מרצב )נוא (‬
‫לצידו רבי ברו קונשטאט‬
‫אחרי כ חזרתי ממשנה למשנה עוד חמש‬
‫שש פעמי ‪ .‬כשגמרתי את הפרק חזרתי עוד חמש שש פעמי וכשגמרתי את‬
‫המ כת דפדפתי לד הראשו ולמדתי עוד חמש שש פעמי ‪.‬‬

‫ביו מ הימי ‪ ,‬בפתח השיעור‪ ,‬כאשר זירז את היושבי להתקד בלימוד‬
‫המ כת ולא להתעכב זמ רב‪ ,‬פנה אליה וכשחיו על שפתיו אמר לה את‬
‫המשל הנוקב הבא‪ :‬שני בעלי חיי מוציאי מפיה דברי מיוחדי ‪ .‬הדבורה‬
‫והעכביש‪ ,‬הדבורה מוציאה דבש שמתוק וערב לחי ואילו העכביש מוציא‬
‫קורי שאינ ערבי ונעימי לאד ‪ .‬ומה ההבדל ביניה ‪ ,‬הדבורה הולכת‬
‫לפרחי ומביאה ממקומות שוני את כל החומרי שמה היא מכינה את‬

‫הדבש‪ ,‬לעומתה העכביש מכי את הקורי מתו הרוק העצמי‪.‬‬

‫מי שלומד הרבה‪ ,‬כשבא לאחר מכ לברר את מקחו יש בכוחו להשוות את‬
‫הדברי ממקורות שוני ולברר את החילוקי בי דבר לדבר ונולדי לו חידושי‬
‫תורה מתוקי מדבש בהבנה וב ברא‪ ,‬א המאבד רוב זמנו בפלפול ברות עצמו‬

‫נשאר ע "חידושי " שה מעי קורי עכביש שאי בה נוע ומתיקות‪180.‬‬

‫כאשר זו הגישה אי פלא מה ש יפר ת"ח אחד‪ ,‬שבהיותו בישיבה דיבר פע‬
‫בלימוד ע רבינו‪ ,‬ובתו הדברי עלתה וגיא מ ויימת שאותו ת"ח גמג בה‬
‫ולא לגמרי שלט בה‪ .‬שאלו רבינו מתי למדה בישיבה וענה לפני כמה זמני ‪,‬‬
‫אמר לו רבינו לפי תומו על עצמו ש וגיא שלמדוה בארבע שני האחרונות‪,‬‬

‫הוא אינו מבי אי שיי שתהיה בה שכחה‪.‬‬

‫‪ .179‬הדר על עמ' קי"ב‪.‬‬ ‫‪138‬‬
‫‪ .180‬ישורו ט"ו עמ' תפ"ב‪.‬‬