Page 156 - alef
P. 156
פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה 142
וענוה גדולה מכול וכרגע פני שוחקות ומאירות ורווחא שמעתתא והדברי
מאירי ושמחי ,כמה קרנו אור פניו עת דלה מעומקא ד וגיא הלכתא רבתא
למעשה וכמרגלא בפומיה בנוע לשונו ,הלא לזה אנו לומדי ,לדעת המעשה
אשר יעשו וחי בה ".
האדפיוב שתהעמחב הסוגיא כחתעי
יפר הג"ר דוד הקשר ר"מ הישיבה :כשהפ יק רבינו למ ור את שיעוריו
בישיבה ,שאלתיו ,מדוע הפ יק למ ור את השיעור? והשיב כי קשה לו הדבר
מחמת הזקנה ואי כוחו עמו .א הו י עוד ואמר ,שעיקר הטע הוא ,היות
והוא חושש שלפעמי בזמ שמו ר את השיעור ישכח חלק מהדברי שהיה
ברצונו לומר .וכאשר אמרתי לו ,הלוואי שנקי את ה וגיא ע מה שיאמר ראש
הישיבה לאחר מה ששכח ,הגיב ,שא ישכח לומר את דברי גדולי האחרוני
ב וגיא כמו ה"קצות החוש " וה"נתיבות המשפט" ודומיה ,הרי שיח ר ב"אמת"
שבדברי ולכ אינו מוכ למ ור שיעורי .
זו היתה מדרגתו במידת האמת ,שכל מה שאי כולו אמת אי רצונו בזה.
קוד לכ כאשר החליט להפ יק מאמירת ה"שיעור כללי" ולהמשי רק ב"שיעור
יומי" ,נימק זאת באומרו שלימוד ד הגמרא שזהו מהותו של השיעור יומי ,לא
בלבד שאינו קשה עליו ,אדרבה לימוד הגפ"ת מו י לו חיות ובריאות .ובכלל,
אמר ,אי אפשר לזוז מלימוד הגמרא .בזה ראה את עיקר יעודו ,הרבצת התורה
והעמדת תלמידי .אכ ,מאז ,שלא כמו בשני שקדמו ,שהשיעורי נאמרו
בהרחבה ,הצטמצמו השיעורי מעט ,א ידעו התלמידי שבלימוד ד גמרא
זה משתדל רבינו לכלול את מ קנת העניני והי ודות שצרי לעמוד עליה
ואות שהחכימו לדעת את היק הענייני ב וגיא הנלמדת ,הבינו אי דיבורי
הראשוני והאחרוני בלולי בשיעור185.
"העיקפ לאדוז תסתפא ישפה"...
בשיעוריו לתלמידי שיעור ג' בישיבה היה מדריכ ומכוונ לרכוש דר י ודית
בהבנה ב ברא ישרה ,בשכל ובהגיו " ,וג העיקר לאחוז ב ברא ישרה" כותב
רבי חיי ואלוז'ינער במכתבו ,אותו היה רגיל רבינו לצטט "ואשר אינה ישרה
.185ישורו ט"ו עמ' תע"ב.
