Page 199 - alef
P. 199

‫גאון ישרא‪ú‬‬                                                                  ‫פרק ט | בופה יתקשו מריהו‬

                    ‫ואמר אז על עצמו שג הוא היה שמח מאד לשמוע מאחרי ג עכשיו‪ ,‬ורק‬
                    ‫אי לו תמיד את ההיכי תימצי‪) .‬הוא היה אז ב ביבות גיל חמישי ( וה ביר‬
                    ‫שההכרח בזה הוא משו שהגדילה של האד נמשכת כל עוד ששומעי ‪.253 252‬‬
                    ‫בעני זה יפר אחד שהיה נוכח כאשר אחד מידידיו ובני גילו של רבינו‬
                    ‫שנתמנה למגיד שיעור אמר לפניו שיעור של שמ ר‪ .‬רבינו ישב ושמעו בהקשבה‬
                    ‫מלאה מריש ועד גמר‪ .‬ציי אותו תלמיד חכ ‪ ,‬אי לי פק שהיה לרבינו מה‬
                    ‫להתווכח או להו י כדרכה של תורה‪ ,‬א משהרגיש שכדי לרומ את אותו‬

                      ‫מגיד שיעור עליו לשבת דומ ולהאזי היטב למה שחידש‪ ,‬עשה זאת‪ .‬כ ג‬
                      ‫כתב רבינו על החומש שלו על הפ וק )דברי יא‪ .‬כז( "ראה אנכי נות לפניכ‬
                    ‫את הברכה‪ ...‬את הברכה אשר תשמעו "‪ ,‬זוהי גופא הברכה בעצמה ‪ -‬להיות‬

                                                                       ‫שומע‪ ,‬להיות מקבל"‪254.‬‬

                                        ‫ידסו להשקעה תלימוח הלכה לתני ישיתוב‬

                    ‫דעתו של רבינו היתה שב הישיבה צרי להשקיע את עיקר עמלו בשיעורי‬
                    ‫הרמי" להבי היטב ה וגיא‪ ,‬לא רק במטרה להבינה‪ ,‬אלא כחינו אי ללמוד‪,‬‬

                                          ‫שכאשר יידע אי ללמוד‪ ,‬יקבל דר בזה לכל ימי חייו‪.‬‬
                    ‫משו כ ‪ ,‬לא עודד להשקיע הרבה בעניני הלכה‪ ,‬כי עיקר התפקיד בגיל זה‬
                    ‫הוא ההשקעה בשיעורי ‪ .‬כ ג כתב לאחד מבאי ביתו ששלח אליו מ פר‬
                    ‫שאלות בהלכה‪ ,‬שאלות הראויות להתכבד‪ .‬לאחר שענה בכתב על השאלות‪,‬‬
                     ‫הו י ‪ :‬הנני שמח שאתה עו ק בעניני הלכה‪ ,‬אבל חושבני שבחור אינו צרי‬
                    ‫להשקיע כי א בשיעורי ‪ ...‬שוב הוי מעשה שבפרו שנת השמיטה הביע‬
                    ‫לפניו אחד התלמידי את משאלתו ללמוד הלכות שביעית ומנעו רבנו מכ ‪,‬‬
                    ‫באמרו עיקר תלמודו של בחור בישיבה צרי להיות במ כתות הנלמדות‪ ,‬ורק‬

                                                                     ‫‪ .252‬מי הדעת עמ' קפ"ו מפי רבי ישראל מאיר המניק‪.‬‬
                        ‫‪ .253‬למרות זאת הורה פעמי רבות לצאת להלוויות גדולי ישראל )והיה מורה לכתוב בדיוק עד‬

                         ‫היכ ילכו ומתי יחזרו( וה ביר שיש ללכת לא משו החיוב ללכת להלויה‪ ,‬שמ יבה זו פטורי‬
                        ‫מהטע הנ"ל‪ ,‬אלא משו שהלויה של אד גדול מו יפה יראת שמי ‪ - .‬מפי רבי יאיר שטר‬
                        ‫בש ר"מ הישיבה רבי ישראל גנ ‪ .‬ראה ב ' וזאת ליהודה שהורה לצאת להלוית הגר"י צדקה‬

                                                                                                      ‫ר"י פורת יו ‪.‬‬

          ‫‪ .254‬אוצרותיה אמלא ‪ -‬דברי עמ' רכ"ט‪185 .‬‬
   194   195   196   197   198   199   200   201   202   203   204