Page 109 - 16222

‫ תודלי תולחמ ‪|109‬‬

‫כאשר תושבי הערים ניזונו בעיקר מהתוצרת החקלאית של הכפרים‬
‫סביבם; באותה מידה של היגיון היה על שרון לתכנן גם רשת של‬
‫מבצרים מוקפי חומה כדי להתגונן מפני פלישות המונגולים‪ .‬בתפיסתו‬
‫של שרון יש הד לסלידה מהעיר הבורגנית שתיארנו בפרקים קודמים‪:‬‬
‫הוא טען שהערים הגדולות הן "מקור כל רע"‪ ,‬וכי מטרתה העיקרית‬
‫של תוכניתו היא "להגביל ככל האפשר את התפתחות הערים הגדולות‬
‫ולהגדיל את צפיפות האוכלוסייה בגליל ובנגב"‪ 49.‬אין כאן שום הבנה‬
‫של יתרונות העיור שתיארנו בפרקים קודמים — יתרונות שהיו ברורים‬
‫לרבים גם בעת הקמת מדינת ישראל‪ .‬אריה שרון עצמו התגורר כמובן‬
‫בתל אביב חלק ניכר מחייו‪ ,‬ולא באותם יישובים פריפריאליים שתכנן‪.‬‬
‫מייצג נוסף של התפיסה הזו היה מתכנן הערים אליעזר ברוצקוס‪,‬‬
‫אשר הוביל את תוכניות פיזור האוכלוסייה ואת מפעל עיירות הפיתוח‬
‫לאחר פרישתו של שרון‪ .‬ברוצקוס ועמיתיו סברו בין השאר ש־‪30‬‬
‫אחוז מתושבי הנגב יעסקו בחקלאות ושעבור האחרים ניתן לפזר‬
‫בקלות בנגב אזורי תעשייה משגשגים‪ ,‬והם עסקו בשלל פנטזיות על‬
‫אודות הפקת נחושת בתמנע וזכוכית במכתש הגדול‪ 50.‬איש מאותם‬
‫מתכנני־על‪ ,‬אשר הזיזו אנשים על מפות כאילו היו כלי שחמט‪ ,‬לא‬
‫היה תעשיין‪ ,‬יזם או כלכלן‪ .‬לא היתה להם שום כוונה לסכן את כספם‬
‫האישי באותם מיזמים דמיוניים‪ .‬תוכניותיהם הכלכליות לא היו אלא‬
‫אוסף של תחזיות לא מבוססות‪ ,‬משאלות לב שנועדו לספק תמיכה‬
‫מוסרית למטרה האמיתית‪ :‬שימוש בתושבים החלשים ביותר של‬

‫המדינה לשם מלחמה דמוגרפית בערבים‪.‬‬
‫בסופו של דבר המדיניות נכשלה‪ :‬בשנים ‪ 2015-1960‬לא חל שינוי‬
‫בשיעור הישראלים המתגוררים מחוץ למטרופולינים הגדולים והוא‬
‫נותר כ־‪ 25‬אחוז‪ .‬גם שיעור המתגוררים במטרופולינים של ירושלים‬
‫ותל אביב נשאר קבוע ועומד על כ־‪ 59‬אחוז מתושבי המדינה‪ 51.‬למעט‬
‫סיפורי הצלחה ספורים כגון יבנה וכרמיאל‪ ,‬מרבית עיירות הפיתוח‬
‫נחשלות מהבחינה הכלכלית‪ .‬התרשימים הבאים מציגים השוואה בין‬
‫עיירות הפיתוח לשעבר ובין יישובים יהודיים אחרים בארבעה תחומים‬

‫המשקפים שגשוג‪ :‬בריאות‪ ,‬השכלה ושני מדדים שונים של שכר‪52.‬‬