Page 144 - 16222
P. 144

‫‪ 144‬כסף כחול לבן|‬

   ‫הממוצע לשכיר במשק ב־‪ 28‬אחוז‪ ]...[ .‬איני צריך לאמור לכם‬
   ‫כי עלייה זו היתה מעבר ומעל לעליית הפריון לעובד‪ .‬לכן יכלה‬
   ‫עלייה זו לחול רק על חשבון גידול היבוא והגירעון‪ ,‬והיתה גורם‬
   ‫מכריע בעליית המחירים‪ ]...[ .‬חיינו בהווה על חשבון העתיד;‬
   ‫אכלנו וצרכנו יותר מכפי שיצרנו‪ ,‬כאילו מישהו אחר ישלם בעד‬

                                  ‫זה‪ .‬לצערי אין מי שישלם זאת‪.‬‬

‫באחד הקטעים החשובים בנאום ניסה ספיר להסביר לציבור שלממשלה‬
‫אין "עצי כסף" המאפשרים לממן לנצח את העלאות השכר (עניין‬
‫שרבים בישראל מתקשים למרבה הצער להבין גם כיום‪ ,‬ונחזור אליו‬

                                                   ‫בסופו של הספר)‪:‬‬

   ‫עובדי מפעל [‪ ]...‬קיבלו תוספת שכר של ‪ 25‬אחוז לערך‪ .‬מי‬
   ‫יכול לשלם זאת אם לא הצרכן? [‪ ]...‬ואם אומרים‪ :‬הממשלה‬
   ‫תשלם — מהיכן תיקח כסף אם לא ממשלמי המיסים? אם מישהו‬
   ‫לוקח — מישהו אחר חייב לתת; ואין זה אלא אותו אזרח עצמו‪.‬‬
   ‫סבורני שרבים בארץ עדיין חיים באשליה מסוימת‪ ,‬שהממשלה‬
   ‫היא גוף השואב כספים מבחוץ‪ ,‬בדומה לממשלת המנדט‪ ,‬או‬
   ‫שהם סבורים שקיים כאן משטר חלוקה על חשבון נדבנים‬
   ‫מחוץ לארץ‪ .‬ההפך מזה הוא המצב‪ ]...[ .‬אם מאה אלף עובדי‬
   ‫מדינה ורשויות ציבוריות‪ ,‬אוניברסיטאות ובתי חולים‪ ,‬מהנדסים‬
   ‫ופועלי ניקיון‪ ,‬קיבלו תוספת שכר גדולה — חוזר הכדור אליהם‬
   ‫עצמם‪ .‬אין מהיכן וממי לקחת‪ ,‬ומוטב שתחדור סוף־סוף הכרה‬

                            ‫וידיעה זאת ללב תושבי הארץ כולה‪.‬‬

‫ספיר המשיך ופירט באריכות את האפשרויות השונות שעמדו בפני‬
‫הממשלה‪ ,‬ועמד על ההחלטות שקיבלה‪ ,‬כולל ההחלטה הקשה היכן‬
‫לקצץ והיכן לא‪ ,‬ועל הניסיונות שלא לפגוע בהוצאות חיוניות‪ .‬בשלב‬
‫הזה‪ ,‬כאשר התייחס לפעולות הממשלה לריסון מחירים ולניסיונותיה‬

          ‫להיות גורם מייצב במשק‪ ,‬הוא גם טבע מונח חדש‪ :‬מיתון‪.‬‬
‫"מה ההבדל בין מיתון ובין משבר?" שאל כתב "מעריב" יובל‬
   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149