Page 175 - 16222
P. 175

‫ההתבגרות גיל ‪|175‬‬

‫ה־‪ 19‬בתגובה למגמות ההשכלה והחילון בקרב יהודי אירופה‪ .‬אף‬
‫שרובם ראו בציונות השקפת עולם השואבת את השראתה מעמים‬
‫אחרים ומנותקת מהמסורת היהודית‪ ,‬בחרו חלקם לעזוב את מזרח‬
‫אירופה ולעלות לארץ ישראל‪ ,‬בעיקר לאחר שפרצה מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ 1940 .‬היתה שנת שיא‪ :‬בשנה הזו הגיעו לארץ אברהם מרדכי‬
‫אלטר‪ ,‬האדמו"ר השלישי מגור; אלעזר מנחם מן ַשך‪ ,‬שנעשה בשנות‬
‫ה־‪ 1970‬למנהיג הציבור החרדי־ליטאי; יצחק מאיר לוין‪ ,‬מנהיג‬
‫אגודת ישראל ומי שהיה לימים מהחותמים על מגילת העצמאות‬
‫ושר בממשלות הראשונות; ואליעזר יהודה פינקל‪ ,‬ראש ישיבת מיר‪.‬‬
‫בשנים שלאחר מכן הגיעו עוד מנהיגים חרדים חשובים‪ ,‬ביניהם‬
‫יוסף שלמה כהנמן‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬ואהרון רוקח‪ ,‬האדמו"ר של‬

                                                      ‫חסידות בעלז‪.‬‬
‫למרות אדיקותם‪ ,‬חברי התנועה הזאת היו שונים מאוד מהחרדים‬
‫שאנו מכירים כיום‪ .‬רובם המכריע היו בעלי הכשרה מקצועית מעשית‬
‫ופרנסו את עצמם‪ ,‬ומספר צאצאיהם לא עלה על מספר הצאצאים‬
‫במשפחות יהודיות אחרות‪ .‬נטורי קרתא הקיצוניים יותר ביקרו את‬
‫החרדים‪ ,‬והביטאון שלהם טען בשנת ‪ 1952‬כי "היהודים החרדים [‪]...‬‬
‫אינם מדקדקים על בניהם שיהיו לומדי תורה‪ ]...[ .‬כשמתחיל הבן‬
‫לדבר‪ ,‬שוקדים לחפש תכלית עבורו‪ ,‬אם עורך דין או מהנדס או סוחר‬
‫או בעל מקצוע"‪ 87.‬רבים מהחרדים אף שירתו בצה"ל במהלך מלחמת‬
‫העצמאות‪ .‬עם המשרתים בצה"ל נמנו אברהם רביץ‪ ,‬שהיה בעתיד‬
‫יו"ר סיעת דגל התורה‪ ,‬ואליעזר הגר‪ ,‬שהתמנה בעתיד לאדמו"ר של‬

                                              ‫חסידות סערט־ויז'ניץ‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1947‬שלח דוד בן גוריון לאגודת ישראל את "מכתב‬
‫הסטטוס קוו"‪ ,‬שנועד לסכם את עקרונות יחסי דת ומדינה בישראל‪,‬‬
‫בהם עצמאות לזרם החינוך החרדי‪ ,‬ולהשיג את תמיכתה של אגודת‬
‫ישראל בהקמת המדינה‪ .‬המהלך הצליח‪ .‬בניגוד לעמדת מנהיגי העדה‬
‫החרדית הירושלמית הקיצונית החליט החזון איש לתמוך בהשתתפות‬
‫אגודת ישראל בבחירות לכנסת הראשונה‪ .‬הוא טען שאין בכך הכרה‬
‫במדינה ובסמכותה‪ ,‬אלא בסך הכול התמודדות עם כורח המציאות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1952‬הוא אף נפגש עם בן גוריון‪ ,‬במסגרת המשא ומתן‬
   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180