Page 171 - 16222
P. 171
ההתבגרות גיל |171
בהשקעותיהם במניות חברת "כור" ההסתדרותית .כפי שציין עמוס
ערן ,מנכ"ל קרן מבטחים בתחילת שנות ה־ ,1970ראשי ההסתדרות
ראו בקרנות הפנסיה "פרה חולבת" שניתן להשתמש בה למימון
פעילות הנוער העובד והלומד ,מועצות פועלים למיניהן וכדומה.
קשה לתאר את גודל ההפסד כאן .נסו לחשוב על מדינת ישראל
חלופית ודמיונית שלא היתה מבריחה לארצות הברית יזמים מוכשרים
דוגמת תד אריסון ,ואשר היתה מאפשרת לקרנות פנסיה תחרותיות
להשקיע במיזמים של היזמים האלה במקום במפעלי ההסתדרות
הכושלים ,שרובם פורקו בסופו של דבר ונמכרו בחלקים .נסו לדמיין
כמה חברות בסדר גודל של "איקאה"" ,סמסונג" ו"נוקיה" היו יכולות
לצמוח פה ,להפוך למובילות עולמיות בתחומן ולהעסיק ישראלים
רבים בשכר גבוה .מתסכל לדמיין כמה מיליארדי שקלים אבדו
במסדרונות ההסתדרות במאבקי כוח בין פקידים ,או ביוזמות כושלות
שהגו פקידים אחרים ,במקום שיושקעו בפרויקטים רווחיים ,עם
תשואות גבוהות ,ויאפשרו לאזרחי המדינה חיים בכבוד בגיל מבוגר.
הטרגדיה של העיסוק במדיניות כלכלית היא שהפסדים כאלו הם
בלתי נראים .איננו רואים את הכבישים ומסילות הרכבת שלא נבנו
כי הכספים הושקעו במקום זאת במיזמים חסרי תכלית; איננו רואים
כיצד תשלומי חובות נמוכים יותר היו יכולים להביא לרמת מיסוי
נמוכה יותר ולגידול בהכנסות הפנויות של כל אזרחי המדינה; איננו
רואים כיצד מערכות הבריאות והחינוך היו נראות אילו היה לממשלה
יותר משאבים להשקיע בהן ,במקום לכסות את הפסדי המערכת
המושחתת הזו .כל מה שאנחנו רואים הוא שאזרחי ישראל עניים יותר
בממוצע מאזרחי שווייץ ,ואז באים פוליטיקאים ואומרים לנו שזה
בגלל שלישראל יש הוצאות ביטחוניות גבוהות או שטות אחרת ,רק
כדי שהם לא ייאלצו להיאבק בעצמם בקבוצות האינטרס.
באופן אישי ,הקריאה על ההיסטוריה של קרנות הפנסיה
ההסתדרותיות היתה החוויה המתסכלת ביותר בשבילי בעת כתיבת
הספר .כולם ידעו מה קורה ,כולם ידעו בדיוק מה תהיה התוצאה,
ובכל זאת ,ניסיונותיהם של אין־ספור פוליטיקאים ,פקידים בכירים
ומומחים להזהיר ולעצור את השחיתות לאורך עשרות שנים לא צלחו.
