Page 166 - 16222
P. 166
166כסף כחול לבן|
מאות שנים ,ולא להיעלם ברגע שתעשייה מסוימת "מתבגרת" .הדבר
נכון עבור חברות ישראליות כמו "נשר" ו"תנובה" ,עבור החקלאות
במדינות מפותחות ועבור מקרים רבים נוספים .בדרך כלל טיעון
תעשיות הינוקא אינו הסיבה האמיתית לסובסידיות ,אלא פשוט תירוץ
שפותח בדיעבד כדי להצדיק תמיכה בחברות שלבעליהן יש קשרים
פוליטיים הדוקים.
מלבד טיעון תעשיית הינוקא ,סבסודם של בעלי הון בישראל נבע
משאיפות נוספות שאת חלקן הזכרנו בפרקים קודמים :השאיפה ליצור
מקומות עבודה בפריפריה ,השאיפה להגדיל את היצוא והשאיפה
למשוך השקעות לישראל ,בהנחה שהשקעות כאלה אינן כדאיות דיין
להגיע בכוחות עצמן .שאיפות אלה דומות לטיעון תעשיית הינוקא
מהבחינה שגם הן ,באופן תיאורטי ,מדברות על הטבות זמניות — עד
שהפריפריה "תחזיק את עצמה" ,עד שהיצוא יאזן את היבוא ,עד
שישראל תיעשה יעד השקעות נחשק .אך ,כאמור ,אין דבר נצחי יותר
מהטבה "זמנית".
כלל השאיפות האלה התגלמו בחוק עידוד השקעות הון ,אשר
נחקק בשנת 1959מתוך מטרה למשוך השקעות לכלכלה הישראלית
הצעירה .החוק עלה לכותרות בשנת 1968כאשר שר האוצר פנחס
ספיר שינה אותו כדי לשכנע את איל ההון שאול אייזנברג להעביר את
עסקיו לישראל ,בתיקון שזכה לכינוי "חוק אייזנברג" .תיקון זה העניק
ל"חברה לישראל" של אייזנברג פטור מתשלומי מיסים במשך 30שנים,
וכן הלוואות והנחות שונות .בעשורים הבאים שונה החוק פעמים רבות,
ונוספו לו הנחות ספציפיות לפריפריה וקריטריונים הקשורים להיקף
התעסוקה ולשיעור היצוא .מחקרים שנעשו במחצית השנייה של
המאה ה־ 20על ההשלכות של הגרסאות השונות של החוק מצאו שלא
היתה לו תרומה חיובית לכלכלת ישראל .בין השאר הוא הוביל לאי־
יעילות ניכרת בייצור 75,להקמת מפעלים שסיכויי ההישרדות שלהם
נמוכים 76ולפיתוח בפריפריה של תעשיות מסורתיות שהמשכורות בהן
נמוכות 77,ולא היתה לו השפעה חיובית על התעסוקה 78.גם מחקרים
חדשים מטילים ספק בנחיצות החוק במבנהו הנוכחי ,ומעלים כי הוא
מוביל לבזבוז משאבים ולפגיעה ברווחה79.
