Page 167 - 16222

‫ההתבגרות גיל ‪|167‬‬

‫גורם אחר שאפשר לבעלי הון בישראל להגן על עצמם מפני‬
‫תחרות הוא מכון התקנים הישראלי‪ .‬לכאורה תפקידו של המכון הוא‬
‫לטפל בכשל שוק הנובע ממידע חלקי‪ :‬צרכן הרוכש מוצר מורכב‪,‬‬
‫כגון קפסולות של תרופה מסוימת‪ ,‬אינו יכול לוודא בעצמו את ההרכב‬
‫הכימי של הקפסולות ולהבחין בין יצרנים המשווקים תרופה של‬
‫ממש ובין מי שמוכרים "שמן נחשים"‪ .‬הדבר נכון לא רק לתרופות‪,‬‬
‫אלא גם למוצרים רבים אחרים‪ ,‬ולכן נדרש לקבוע תקן אחיד‪ ,‬כללים‬
‫המאפשרים ליצרנים להכריז שהם עומדים בתקנים‪ ,‬ולעתים גם‬
‫להוציא אל מחוץ לחוק מוצרים שאינם עומדים בתקן‪ .‬כשל השוק‬
‫הזה אמיתי לגמרי; רגולציה בנושאי בטיחות ובריאות תרמה רבות‬
‫לרווחת הציבור במאה השנים האחרונות‪ .‬אך עם הזמן הבינו היצרנים‬
‫שהרגולציה אינה האויב וכי אפשר להשתמש בה כדי לחסום תחרות‪80.‬‬
‫על מנת לעשות זאת‪ ,‬עליהם להסתנן אל מנגנון קבלת ההחלטות‪,‬‬
‫ולקבוע סטנדרטים של בריאות ובטיחות שמתחריהם הנוכחיים או‬

‫יזמים חדשים לא יהיו מסוגלים לעמוד בהם‪.‬‬
‫שיתוף הפעולה של בעלי ההון עם מכון התקנים החל בשנת ‪,1962‬‬
‫בתקופה שהממשלה ניסתה לסגת מעט מהמדיניות הפרוטקציוניסטית‬
‫ולפתוח את המשק הישראלי ליבוא מתחרה בחלק מהענפים‪ .‬ממאמר‬
‫שפורסם באותה שנה בעיתון "דבר" עולה שהציבור הישראלי העדיף‬
‫את התוצרת הזרה‪ ,‬האיכותית והזולה יותר‪ ,‬אלא שהתעשיינים‬
‫הישראלים חברו להסתדרות‪ ,‬למכון התקנים ולמשרד המסחר‬
‫והתעשייה כדי למנוע מהציבור לממש את העדפותיו באמצעות‬
‫"תקנים ישראליים מקוריים"‪ ,‬שיהיו שונים מהמקובל במערב אירופה‬
‫או בארצות הברית‪ 81.‬הקנוניה הצליחה‪ ,‬ועד מהרה עבר מכון התקנים‬
‫לשליטתם של התעשיינים הגדולים‪ ,‬אשר מכהנים עד היום בוועדות‬
‫ובמועצות הקובעות את התקנים‪ .‬למשל‪ ,‬נכון לשעת כתיבת דברים‬
‫אלה בוועדה לתקני טקסטיל ונייר יושב נציג חברת "דלתא"‪ ,‬בוועדה‬
‫לתקני בניין יושב נציג חברת "תרמוקיר"‪ ,‬בוועדה לתקני מזון יושב‬
‫נציג חברת "תנובה" וכך הלאה‪ ,‬והכול שקוף וגלוי באתר האינטרנט‬
‫של המכון‪ 82.‬מדובר בניגוד עניינים ברור‪ ,‬אבל לא נראה שמישהו‬
‫מלבד כמה פקידי אוצר מוטרד מהסידור‪ .‬רק בשנים האחרונות‬