Page 170 - 16222

‫‪ 170‬כסף כחול לבן|‬

‫ממשלמי המיסים היו ממילא חברי ההסתדרות‪ ,‬כמות הכסף שעברה‬
‫מאנשים מסוימים לאנשים אחרים לא היתה גדולה כמו במקרה של‬
‫קבוצות אינטרס קלאסיות‪ .‬זה היה דומה יותר להעברת כסף מכיס אחד‬
‫לכיס אחר באותם מכנסיים‪ .‬כשהיה נדרש לקצץ במשכורות המגזר‬
‫הציבורי או להפנות משאבים למטרות לאומיות‪ ,‬הממשלה היתה‬
‫מסוגלת להכריח את ההסתדרות לשאת בנטל כי הן היו משולבות זו‬
‫בזו‪ .‬אך ככל שעברו השנים מצב זה השתנה‪ ,‬קבוצת המוטבים קטנה‪,‬‬
‫וההסתדרות נעשתה בהדרגה למכשיר לשמירת מעמדם ותנאיהם של‬

‫מעטים על חשבונם של הרבים‪.‬‬
‫אחד מכיסי השחיתות העמוקים ביותר שהתפתחו בתקופה ההיא‪,‬‬
‫אם לא העמוק שבהם‪ ,‬היה ההשתלטות של ההסתדרות על חלק ניכר‬
‫מהחיסכון הפנסיוני של אזרחי המדינה‪ ,‬שנוהל מאז שנות ה־‪1950‬‬
‫בקרנות הפנסיה של ההסתדרות‪ .‬לעובדים לא היתה בחירה בנוגע‬
‫לאופן ניהול חסכונותיהם‪ ,‬ומנהלי הקרנות לא נדרשו לפעול לפי‬
‫שיקולים רציונליים של רווח והפסד‪ ,‬להקפיד על שקיפות או לשמור‬
‫על יציבות פיננסית‪ .‬איש לא ניסה לוודא‪ ,‬בהתחשב בשינויים שחלו‬
‫בתוחלת החיים‪ ,‬שיהיה אפשר לעמוד בתשלומים גם בעתיד‪ 85.‬אגב‪,‬‬
‫גם מסגרות הפנסיה התקציבית‪ ,‬שנוסדו באותה התקופה עבור עובדי‬

‫המדינה ואנשי הצבא‪ ,‬פעלו בחוסר אחריות דומה‪.‬‬
‫עוד בשנות ה־‪ 1960‬הזהיר אקטואר ההסתדרות מאיר בננסון‪ ,‬כי לא‬
‫יהיה אפשר לממן את ההטבות שהובטחו‪ .‬הוא התבסס בטענותיו על‬
‫סקרים ודו"חות של מומחים חיצוניים‪ ,‬אך בכירי ההסתדרות התעלמו‬
‫מדבריו‪ .‬בשנת ‪ 1968‬העלה חבר הכנסת עמוס דגני הצעה לסדר היום‬
‫בכנסת וניסה לדון בנושא‪ ,‬אך ספג התקפות והשמצות רבות‪ .‬מנהלי‬
‫הקרנות ועובדי ההסתדרות פשוט לא היו מוכנים לשמוע שההטבות‬
‫מוגזמות‪ ,‬וכל רפורמה מינימלית חייבה מאבקי כוח מתישים של שנים‬

‫רבות‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬כספי הפנסיה של אזרחי המדינה הושקעו באופן‬
‫שערורייתי‪ .‬בין השאר הקצו הקרנות תרומות לעמותות ולגופים‬
‫מקורבים להסתדרות כגון אקי"ם ומרכז הפועל‪ ,‬העניקו הלוואות‬
‫בתנאים מופלגים לשלל מקורבים לצלחת‪ ,‬והפסידו סכומים עצומים‬