Page 218 - 16222
P. 218
218כסף כחול לבן|
את בנק ישראל להפחית את הריבית ,ושיתפו פעולה עם ההסתדרות
בניסיון להתאים את התוכנית לאינטרסים שלהם22.
בחודשים שלאחר מכן נערכו עימותים קשים סביב התקציב
ונעשו ניסיונות רבים לפרוץ את גבולות התוכנית .שר האוצר יצחק
מודעי טען בהזדמנויות אחדות ,שהממשלה מגדילה בחזרה את
ההוצאות וחותרת תחת התוכנית הכלכלית ,ואילו פרס טען בתגובה
שהתוכנית מצליחה ואין סיבה לדאוג .מלבד זאת פורסמו גם אזהרות
של האמריקאים ,שטענו כי הישגי התוכנית הכלכלית עלולים לרדת
לטמיון אם הממשלה תיכנע לתביעות של קבוצות האינטרס ותרכך
את הגזירות ,ובנק ישראל איים להעלות את הריבית אם הממשלה
תחזור בה מהקיצוצים ההכרחיים .אך בסופו של דבר ,הממשלה לא
חזרה בה ,ועד מהרה כולם התחילו להרגיש שתוכנית הייצוב שונה
מכל התוכניות האחרות שהושקו בשנים שקדמו לה :היא עבדה,
ובצורה מדהימה.
האינפלציה נבלמה כמעט באחת .ביוני 1985זינקו המחירים ב־15
אחוז .ביולי הם זינקו ב־ 27אחוז .אך באוגוסט הם עלו ב־ 4אחוזים
בלבד ,בספטמבר הם עלו ב־ 3אחוזים ובהמשך הם עלו בשיעורים
אף יותר נמוכים .הגירעון הממשלתי ,שהיה ב־ 1984יותר מ־ 15אחוז
מהתוצר ,התאפס לחלוטין בשנת 1985והתחלף בשנת 1986בעודף.
מצב זה לא השתנה גם כאשר הממשלה החלה לשחרר בהדרגה את
הפיקוח על השכר והמחירים .הוצאות הממשלה ,שהיו ב־ 1984כמעט
80אחוז מהתוצר ,ירדו לכ־ 60אחוז מהתוצר בשנת 1985והחלו
להתקרב בהדרגה לרמה המקובלת במדינות מפותחות אחרות .אך
אולי ההצלחה המשמעותית ביותר של התוכנית באה לידי ביטוי במה
שקרה באותה העת לאבטלה ולתוצר :גם בשנים שקדמו לתוכנית וגם
בשנים שאחריה התנדנד שיעור האבטלה השנתי הממוצע בלי מגמה
ברורה בין 6ל־ 7אחוזים ,וקצב הצמיחה של התוצר גדל מ־ 1אחוז
בשנת 1984ל־ 4אחוזים בשנים 1985ו־ ,1986ול־ 7אחוזים ב־.1987
כלומר ,בניגוד לכל האזהרות וההפחדות ,אזרחי ישראל לא שילמו
מחיר משמעותי על הקיצוץ בהוצאות הממשלה ועצירת האינפלציה23.
סקר שנעשה באוגוסט 1985מצא כי 59אחוז מהישראלים תומכים