Page 221 - 16222
P. 221
השליטה תוילשא לש פוצןינ |221
עשתה זאת נלמד על ידי ארגונים בינלאומיים ,ומדינות אחרות הזמינו
את מיכאל ברונו כדי שייעץ להן בנושא (בהמשך הוא גם התמנה
לכלכלן הראשי של הבנק העולמי) .כיצד הצליחה ישראל ליישם
רפורמות שממשלות במדינות אחרות התקשו להעביר? השאלה הזאת
מחזירה אותנו אל המקורות שבהם פתחנו את הספר :ההון האנושי
ו"הדמוקרטיה היהודית".
מיכאל ברונו וסטנלי פישר היו כלכלנים בעלי שם עולמי ,וממשלת
ישראל נהנתה מרמת ייעוץ וניתוח כלכלי שעמדה בחזית העולמית.
רבים מהמשתתפים בישיבת הממשלה שתיארנו ומהכלכלנים שעבדו
במשרד האוצר ובבנק ישראל אחזו בהכשרה ובידע שלא נפלו
ממקביליהם במדינות המפותחות ,ועלו בהרבה על מקביליהם במדינות
המתפתחות .שאיפותיהם התאימו לרמת ההשכלה שלהם :הם האמינו
שמקומה הטבעי של ישראל הוא עם מדינות המערב .בדבריהם
של משה ארנס ,מיכאל ברונו ואחרים בישיבת הממשלה הגורלית
שתיארנו בולטת ההשוואה הקבועה לארצות הברית ולמדינות מערב
אירופה ,והפליאה מכך שישראל אינה מצליחה להשיג את רמת החיים
בארצות האלה.
גורם חשוב לא פחות שתרם להצלחה היה היכולת לבנות אמון
וליצור קואליציה רחבה דיה של מקבלי החלטות ,ששיתפו פעולה
ברגע האמת וגברו יחדיו על האינטרסים הצרים ועל אשליות השליטה
הפופוליסטיות .אין מדובר כאן ב"דמוקרטיה" במובן הפורמלי של
המילה — המוסדות הדמוקרטיים היו למעשה מכשול לתוכנית .כדי
לפלס דרך במהירות בתוך סבך האינטרסים בחר פרס לעקוף את ההליך
הדמוקרטי המסודר ,לפעול באמצעות תקנות חירום ,ולהשתמש בכל
מיני טריקים (כגון לחץ ,התשה והצבעה בנפרד על כל סעיף) כדי
להכריח את השרים לאשר את התוכנית .בעקבות תוכנית הייצוב
צמח הנוהג של "חוק ההסדרים" ,אשר אפשר בעשורים שלאחר מכן
למשרד האוצר לעקוף את הכנסת בדרך שאיננה דמוקרטית במיוחד,
ולהעביר רפורמות רבות28.
אך פרס הצליח "לעקם" את המוסדות הפורמליים משום שהיה
לו אמון ושיתוף פעולה רחב מספיק מצד חברי הממשלה והפקידים
