Page 225 - 16222
P. 225
טטיםותממ תויסוד |225
לישראל יש למעשה שתי דרכים "לייצר תפוזים" .הדרך הראשונה
היא לייצר אותם באמצעות חקלאים ,אדמה ומים ,והדרך השנייה היא
לייצר אותם בחברות ההיי־טק באמצעות מתכנתים .איך מייצרים
תפוזים בחברות היי־טק? ובכן ,תחילה עליכם לייצר את חומר הגלם
שממנו עשויים התפוזים :תוכנות .לאחר מכן עליכם להעמיס (באופן
מטאפורי) את כל התוכנות על אונייה ולשלוח אותה לים ,ובחזרה
תקבלו אונייה עם תפוזים .מה שקורה עם האונייה הזאת בלב הים
אינו רלוונטי; לצורך העניין ,אפשר לדמיין מפעל ענקי לייצור תפוזים
מתוכנות שנמצא אי־שם באמצע הים התיכון .מכיוון שישראל מייצרת
תוכנות ביעילות רבה יותר מתפוזים ,התוצאה הסופית תהיה יותר
תוכנות ויותר תפוזים במשק הישראלי .משמעותה של התעקשות על
ייצור מקומי של תפוזים ,ושל הפיכת חלק מהמתכנתים לחקלאים
והפניית מקורות ומשאבים לחקלאות ,היא שאנחנו "מייצרים תפוזים"
בדרך פחות יעילה — וכך בנוגע לכל מוצר אחר.
התובנות הבסיסיות שתיארתי כאן היו ידועות לכלכלנים זמן רב
לפני הקמתה של מדינת ישראל .היה ברור שעל המדינה להתמקד
ביתרונותיה היחסיים .אך בתחילת הדרך היתה נפוצה אשליית
השליטה שלפיה ניתן לבנות ,להמציא ולכוון יתרונות יחסיים (למשל,
בתחומי הטקסטיל והחקלאות) בהתאם לרצונה של הממשלה ,ולשם
כך נדרש לחסום יבוא מתחרה .לא עבר זמן רב עד שהתברר שהשיטה
הזו אינה עובדת .כבר בשנות ה־ 1960החלו פנחס ספיר ועמיתיו
בחלונות הגבוהים להבין שהמשק הישראלי הצעיר מנוון ולא יעיל,
ושתוכניות ההתייעלות הממשלתיות אינן משנות דבר .אך הם לא
חשבו שייתכן שלמדינת ישראל אין יתרונות יחסיים בכל אותם תחומי
ייצור — הם פשוט האמינו שחשיפה מוגבלת ליבוא מתחרה תעודד את
התעשיות לצמוח ולפתח יתרונות יחסיים.
בפרקים הקודמים דנו במאבקים שניהלו קבוצות האינטרס בשנות
ה־ 1960בהצלחה חלקית נגד החשיפה ליבוא מתחרה .קבוצות
אינטרס חזקות דוגמת החקלאים ויצרני הטקסטיל הצליחו להשתמש
בנציגיהן בכנסת כדי לחסום כמעט לחלוטין את היבוא ,ואילו קבוצות
אינטרס חלשות יותר נאלצו לעתים להיכנע ללחצים .צעדי הפתיחה
