Page 121 - 14322
P. 121
להילחם או לברוח |121
האישי של קיילב סקוט .הוא נראה לי טיפוס של גו ֵני שחור וכרום.
לא אחד שיאהב את הטפט המפוספס בירוק־אזמרגד חיוור ,השטיח
הזהוב־בהיר ,רהיטי המהגוני — סגנון ניו־אינגלנד מסורתי במהותו.
עמדנו בסלון שהיתה בו ספה בזהב־חיוור מול מזנון מהגוני שעליו
טלוויזיה .ביניהם עמד שולחן קפה תואם .בקצה החדר נמתח חלון
מפרץ שידעתי שמשקיף על הגנים הבוטניים ,אבל לא יכולתי לראות
את הנוף מפני שקיילב הסיט את הווילונות .ליד החלון היו כיסא
ושולחן ,שם הוא הניח את המחשב הנייד והניירת שלו .לשמאלי היו
זוג דלתות זכוכית פתוחות שהובילו לחדר השינה הנפרד ,שם יכולתי
לראות מיטה גדולה.
החלטתי להציץ לאזור חדר השינה מתוך סקרנות ,שכן מעולם לא
הייתי באחת הסוויטות פה (מה גם שביקשתי הסחת דעת מהוויקינג
הסקוטי שעמד מאחורי) .בצד השמאלי של החדר היתה דלת פתוחה
שהובילה לחדר האמבטיה .משם הציץ כיור שיש מוארך.
"חדר נחמד ",אמרתי בשקט כשהרגשתי אותו נעמד מאחורי.
קיילב לא ענה .במקום זאת הרגשתי את ידיו גולשות במורד כתפי
ואוחזות בשולי המעיל הדק שלי .הוא משך אותו ,והנחתי לכתפי
להירגע ולהישמט כדי שהוא יוכל להסיר אותו.
סובבתי את ראשי מעט וראיתי אותו מניח את המעיל על הספה.
התכסיתי עור ברווז כשמפרקי אצבעותיו ליטפו את עורפי ,בזמן שהוא
אסף את שערי בידו והסיט את כולו אל אחת מכתפי.
"אני מניחה שסיימנו לדבר ",לחשתי בניסיון להישמע משועשעת
במקום קצרת נשימה ומגורה .נכשלתי.
כשלא מצא את רוכסן השמלה ,ידיו גלשו במורד צד הגוף שלי
עד שהוא איתר את השוליים" .את יכולה להמשיך לדבר ,אווה ".קולו
רעם מאחורי כשהרים את השמלה באיטיות" .תגידי לי כמה לאט ,מהר
או חזק את רוצה את זה".
הרמתי ברעד את ידי מעל לראש ,והוא משך את השמלה מעלה
והסיר אותה .דממה השתררה מאחורי כשהורדתי את זרועותי .הוא
היה כל כך שקט ,עד שגל של חששות עלה בי והרעיד אותי קלות.
