Page 121 - 14322
P. 121

‫להילחם או לברוח ‪|121‬‬

‫האישי של קיילב סקוט‪ .‬הוא נראה לי טיפוס של גו ֵני שחור וכרום‪.‬‬
‫לא אחד שיאהב את הטפט המפוספס בירוק־אזמרגד חיוור‪ ,‬השטיח‬
‫הזהוב־בהיר‪ ,‬רהיטי המהגוני — סגנון ניו־אינגלנד מסורתי במהותו‪.‬‬
‫עמדנו בסלון שהיתה בו ספה בזהב־חיוור מול מזנון מהגוני שעליו‬
‫טלוויזיה‪ .‬ביניהם עמד שולחן קפה תואם‪ .‬בקצה החדר נמתח חלון‬
‫מפרץ שידעתי שמשקיף על הגנים הבוטניים‪ ,‬אבל לא יכולתי לראות‬
‫את הנוף מפני שקיילב הסיט את הווילונות‪ .‬ליד החלון היו כיסא‬
‫ושולחן‪ ,‬שם הוא הניח את המחשב הנייד והניירת שלו‪ .‬לשמאלי היו‬
‫זוג דלתות זכוכית פתוחות שהובילו לחדר השינה הנפרד‪ ,‬שם יכולתי‬

                                                ‫לראות מיטה גדולה‪.‬‬
‫החלטתי להציץ לאזור חדר השינה מתוך סקרנות‪ ,‬שכן מעולם לא‬
‫הייתי באחת הסוויטות פה (מה גם שביקשתי הסחת דעת מהוויקינג‬
‫הסקוטי שעמד מאחורי)‪ .‬בצד השמאלי של החדר היתה דלת פתוחה‬

            ‫שהובילה לחדר האמבטיה‪ .‬משם הציץ כיור שיש מוארך‪.‬‬
     ‫"חדר נחמד‪ ",‬אמרתי בשקט כשהרגשתי אותו נעמד מאחורי‪.‬‬
‫קיילב לא ענה‪ .‬במקום זאת הרגשתי את ידיו גולשות במורד כתפי‬
‫ואוחזות בשולי המעיל הדק שלי‪ .‬הוא משך אותו‪ ,‬והנחתי לכתפי‬

                      ‫להירגע ולהישמט כדי שהוא יוכל להסיר אותו‪.‬‬
‫סובבתי את ראשי מעט וראיתי אותו מניח את המעיל על הספה‪.‬‬
‫התכסיתי עור ברווז כשמפרקי אצבעותיו ליטפו את עורפי‪ ,‬בזמן שהוא‬

                ‫אסף את שערי בידו והסיט את כולו אל אחת מכתפי‪.‬‬
‫"אני מניחה שסיימנו לדבר‪ ",‬לחשתי בניסיון להישמע משועשעת‬

                              ‫במקום קצרת נשימה ומגורה‪ .‬נכשלתי‪.‬‬
‫כשלא מצא את רוכסן השמלה‪ ,‬ידיו גלשו במורד צד הגוף שלי‬
‫עד שהוא איתר את השוליים‪" .‬את יכולה להמשיך לדבר‪ ,‬אווה‪ ".‬קולו‬
‫רעם מאחורי כשהרים את השמלה באיטיות‪" .‬תגידי לי כמה לאט‪ ,‬מהר‬

                                           ‫או חזק את רוצה את זה‪".‬‬
‫הרמתי ברעד את ידי מעל לראש‪ ,‬והוא משך את השמלה מעלה‬
‫והסיר אותה‪ .‬דממה השתררה מאחורי כשהורדתי את זרועותי‪ .‬הוא‬
‫היה כל כך שקט‪ ,‬עד שגל של חששות עלה בי והרעיד אותי קלות‪.‬‬
   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126