Page 116 - 14322
P. 116
| 116סמנתה יאנג
והוא השליך צרור שטרות על השולחן כתשלום לארוחת הצהריים.
"תודה על הארוחה".
קיילב לקח את הכרטיס שלי בהבעה ניטרלית ,אדישה" .אתקשר
אלייך כשאתפנה".
גל רוגז פתאומי עלה בי .הוא מתנהג כאילו הוא יכול לעשות את זה
על פי לוח הזמנים שלו" .וכשתעשה את זה ,אודיע לך אם אני פנויה".
הוא הקיף את השולחן ,התכופף אלי והניח אחת מידיו על הכיסא
שלי ואת השנייה על השולחן ,לוכד אותי .ליבי נסק בתגובה .פניו היו
כה קרובות אלי ,עד שכמעט הרגשתי את זיפי זקנקנו הקצר על עורי.
עיניו בהקו בעליצות .הוא העביר את שפתיו על שפתי ואז הזדקף,
מתנשא מעלי כמו ויקינג כובש לבוש לתפארת" .נתראה בקרוב".
צפיתי בו מתרחק ,כל גופי מחושמל בציפייה .באותו רגע התחוור
לי שהצטערתי שהוא הולך .הצטערתי שאני צריכה לחזור לעבודה
ולחכות שיתקשר אלי .חלק בי התחרט שלא דילגתי על ארוחת
הצהריים ,אבל הזכרתי לעצמי שאני לא חיה ,שהיצרים הבסיסים שלי
לא מושלים בי.
ברגע שיצאתי מהמסעדה ,נכנסתי למונית שלקחה אותי בחזרה
למשרד.
כל אותו אחר הצהריים קיללתי את קיילב סקוט על כך שהסיח את
דעתי .נדרשה לי שעה תמימה לשקוע בעבודה ולהניח להצעה שלו
להתמזג ברקע .ובדיוק כשהצלחתי להפסיק לחשוב עליו ,הנייד שלי
ציפצף.
מספר לא ידוע :חדר 9 .201בלילה .תצטרכי כרטיס כדי להגיע
לקומה .אשאיר לך אחד בקבלה .קיילב.
מלון "ארבע העונות" היה במרחק הליכה ,מעבר לבוסטון קומון .תשוקה
הסתחררה בבטני למחשבה שאפגוש אותו שם מאוחר יותר בלילה.
עצמתי עיניים בחוזקה .התגובה הגופנית שלי אליו הכניעה אותי.
תודה לאל שבכלל לא סבלתי אותו .יכולתי רק לתאר לעצמי
