Page 112 - 14322
P. 112

‫‪ | 112‬סמנתה יאנג‬

             ‫בהלה הציפה אותי‪" .‬אבל פטריס‪ ,‬כבר הזמנת מנה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אבטל את ההזמנה‪ ".‬היא הניחה יד על כתפו של קיילב‪.‬‬
‫"נתראה בבית מתישהו‪ .‬אבל בבקשה‪ ,‬אל תרגיש שאתה חייב להיות‬
‫שם יותר מדי‪ .‬אני יודעת שאתה עסוק בעבודה‪ ,‬ו‪ — "...‬היא הסתכלה‬

                                    ‫עלי — "אווה תארח לך לחברה‪".‬‬
     ‫"שוב תודה‪ ,‬פטריס‪ .‬אני מעריך את הכנסת האורחים שלך‪".‬‬

                                              ‫הלסת שלי נשמטה‪.‬‬
                               ‫יכול להיות שהוא אמר לה תודה?‬
‫"אוי‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ .‬בלי תודות‪ .‬אנחנו אוהבים שיש אורחים בבית‬
‫הגדול הזה‪ ".‬היא הקיפה את השולחן לעברי והתכופפה לנשק את‬
                                ‫לחיי‪" .‬נדבר בקרוב‪ ,‬יקירתי‪ .‬תיהני‪".‬‬

                                                   ‫"אבל פטר —"‬
     ‫היא כבר היתה בדרכה אל המארחת לבטל את ההזמנה שלה‪.‬‬

          ‫ואז היא נעלמה‪ .‬ובלי דוגמיות הבד שלה‪ ,‬עלי להוסיף‪.‬‬
‫הסתובבתי בחזרה בכיסא שלי בחוסר רצון והסתכלתי על קיילב‪,‬‬

                               ‫שישב מעבר לשולחן‪" .‬מה לעזאזל?"‬
‫הוא הטה את ראשו קלות וקימט את מצחו‪" .‬פטריס היתה ממש‬
‫בטוחה שתהיי אדיבה‪ .‬אני לא חושב שהיא מכירה כל כך טוב את‬

                                               ‫מעצבת הפנים שלה‪".‬‬
‫"תפסיק לעשות צחוק‪ .‬בפעם האחרונה שדיברנו‪ ,‬קיבלתי את‬
‫הרושם הברור שזאת הפעם האחרונה‪ .‬בהתחשב בכל הנשים היפהפיות‬

             ‫בבוסטון שרק מחכות להזדמנות לזנק על קיילב סקוט‪".‬‬
‫שפתיו זעו קלות ומשכו את תשומת ליבי לזיפים העבים שעל‬
‫פניו‪ .‬מיד נזכרתי איך הם דיגדגו ושרטו את עורי‪ .‬לעזאזל‪ .‬רגלי‬
‫נצמדו זו לזו בלי משים בניסיון לשכך את העקצוץ העיקש שהתעורר‬

                                                             ‫ביניהן‪.‬‬
‫"יש הרבה נשים יפות בבוסטון‪ ,‬ואני בטוח שהרבה מהן טובות‬
‫במיטה‪ ...‬אבל מעטות מהן פנטסטיות במיטה‪ ".‬מבטו הלהוט‬
‫ורב־המשמעות הבעיר אותי‪ ,‬ולפתע הרגשתי שהבגדים שלי צמודים‬

                                                     ‫מדי‪ ,‬חמים מדי‪.‬‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117