Page 125 - 14322

‫‪12‬‬

‫לא משנה כמה ניסיתי‪ ,‬היה לי קשה שלא לחלום בהקיץ בעבודה‬
‫למחרת‪ .‬מחשבותי נדדו כל הזמן בחזרה לאירועי הלילה‪ ,‬והעובדה‬
‫שלא ניגשתי לעבודה שלי ממוקדת כל כולי במטרה‪ ,‬לא התאימה לי‪.‬‬
‫לשמחתי‪ ,‬היתה לי פגישה עם פרד רוסו‪ ,‬האיש המוכשר שהפיח‬
‫חיים בעיצובי הבדים והווילונות שלי‪ .‬היה לו צוות קטן וכישרוני‬
‫של יצרני וילונות וַר ּפדים‪ .‬הם עשו הכול — תפירת כריות‪ ,‬וילונות‪,‬‬
‫ציפות יחידות מסוגן‪ .‬ואם לא הצלחתי למצוא את הספה או הכורסה‬
‫שדמיינתי‪ ,‬פשוט עיצבתי אותן‪ ,‬ודאגתי שאחד הנגרים המומחים שלי‬

‫יבנה אותן וַר ּפד ירפד אותן‪.‬‬
‫הגעתי לשם לבדוק את העבודה שהם עשו בביתן האורחים של‬
‫פטריס‪ ,‬ולקבל כמה החלטות סופיות לגבי בחירת הבדים לכל חדר‬

‫בבית הקיץ של רוקסן‪.‬‬
‫בית המלאכה של פרד היה גן עדן ל ַבדים‪ ,‬יריעות על גבי יריעות‬
‫של בדים יקרים ומפוארים‪ ,‬שבדרך כלל הקשו על הלקוחות המעורבים‬
‫יותר שלי לקבל החלטה‪ .‬אני הייתי החלטית‪ .‬כשעיצבתי חדר‪ ,‬ידעתי‬
‫בדיוק ב ֵאילו בדים ולוחות צבעים אני רוצה להשתמש‪ .‬לקוחות כמו‬
‫רוקסן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שלא סמכו עלי (וגרמו לי לתהות למה הם שוכרים‬
‫אותי מלכתחילה)‪ ,‬שיחקו משחקים מופלאים של הלוך ושוב שעיכבו‬

‫את הפרויקט‪ .‬ואז התלוננו שהוא נמרח יותר מדי זמן‪.‬‬
‫סיימתי לחכות‪ .‬האישור האחרון שקיבלתי מרוקסן לגבי בחירת‬

‫הבדים הפך להחלטה סופית‪.‬‬