Page 127 - 14322
P. 127
להילחם או לברוח |127
נאלצתי לתהות אם קיילב היה כך גם עם נשים אחרות ,או אם
הצורך הצר ּוף שלנו לספק זה את זה פשוט גרם לנו להתעלות על
עצמנו.
האמת היא שהרעב הפיזי שלנו זה לזה נראה לי מסוכן.
לא רציתי להודות בכך בקול ,אבל הסקס עם קיילב בילבל
אותי ,בהתחשב בכך שהשכל הישר שלי קבע שהוא עדיין אדם גס
רוח ,שלא מסוגל להעריך אחרים .תכונות שהן דגל אדום רציני
מבחינתי.
ובכל זאת ,הייתי צריכה לדבר עם החברה הכי טובה שלי לפני
שהמוח שלי יתפוצץ מראש מחשבות .הרפר בדרך כלל עבדה במסעדה
חמישה ימים בשבוע ,אבל לפעמים גם ימים נוספים ,כשעזרה לאמן
ִמתלמדים חדשים .היא עבדה משמרות של שתים־עשרה שעות
במטבח ועשתה הכול ,מהרכבת תפריטי קינוחים עד פיתוח ובדיקה
של מאפים וקינוחים חדשים ,מפיקוח על תקציב מחלקת המאפים
עד לרכישת מרכיבים ותחזוקת מלאי ,כמו גם פיקוח על הכשרתם
של עובדים חדשים .ידעתי את כל זה מפני שרציתי לדעת הכול על
העבודה שלה ,למה היא נמצאת שם שתים־עשרה שעות בכל פעם,
ומה בעבודה שווה את זה בעיניה.
היתה לה תשוקה ל ָד ָבר ,אבל חששתי שהיא תישחק במהירות
בעבודה של שישים עד שבעים ושתיים שעות בשבוע.
עבודה כה תובענית משמעה ששתינו נאלצנו להיפגש מתי שרק
יכולנו .התקשרתי אליה כשיצאתי מבית המלאכה של פרד ושאלתי
אם יש לה רגע בשבילי.
"אני אפנה לך זמן ",ענתה בדאגה" .אצא מוקדם להפסקת צהריים
קצרה .מתאים לך לפגוש אותי במסעדה ,או שאת צריכה יותר
פרטיות?"
"אם תתפסי את אחד התאים מאחור ,זה בסדר".
"או־קיי ,בייב .נתראה בקרוב".
"קנטרברי" שכנה ברחוב פרל ,ברובע המסחרי ,והמקום של רוסו
שכן בפינת וושינגטון־ ּוולת'האם ,אז החלטתי לתפוס מונית .קלי,
