Page 181 - 14322
P. 181
להילחם או לברוח |181
נאמנות ש ֵמנה וגיליון השקעות מרשים .בזכות זה התגוררנו בבית יפה
בשכונה יפה ,וההורים שלי לא היו צריכים לעבוד ",אמרתי ,ושמעתי
את המרירות בקולי" .הילד ּות איתם היתה מתישה .הם היו חסרי
אחריות לגבי כל דבר חוץ מכסף.
"המצב שלי לא היה כל כך נורא .אני יודעת את זה עכשיו .אני
יודעת שיש אנשים שהיתה להם ילד ּות הרבה יותר קשה .אבל ההורים
שלי מעולם לא התייחסו אלי כאל הבת שלהם .קיבלתי מהם אותה
חיבה ותשומת לב שאחרים קיבלו מהם ,ורק לעיתים נדירות ,מפני
שהם תמיד היו בעולם שלהם .טיפלתי בעצמי מאז שאני זוכרת את
עצמי .למדתי להכין לעצמי ארוחת בוקר ,להביא את עצמי לבית
הספר ,להכין ארוחת ערב כשהם היו מסוממים מכדי להכין לי אותה.
וכשהתבגרתי הם התחילו לערוך מסיבות מטורפות בבית .הם לא
העלו על דעתם שהם מסכנים את הילדה שלהם ,כשהם מכניסים זרים
לבית שלנו ".נזכרתי בלילה שבו המצב נעשה מפחיד.
"הייתי בת ארבע־עשרה כשזה נהיה ממש דפוק .לילה אחד הם עשו
מסיבה ,ואני הייתי בחדר שלי .לא נרדמתי בגלל המוזיקה והצחוקים.
ישבתי ליד דלת הפטיו שלי במקום לשכב במיטה ,כשהדלת לחדר
שלי נפתחה ,וגבר הופיע.
"קפאתי מפחד כשהוא בדק אם אני במיטה ,המבט שלו עבר על
החדר עד שהוא מצא אותי .ואז הוא סגר את דלת חדר השינה שלי
לאט ונעל אותה .לא זיהיתי אותו .אבל ידעתי מה הוא רוצה ברגע
שהוא התחיל לפתוח את החגורה שלו".
הרגשתי את קיילב נמתח ,ושלחתי לו חיוך מרגיע אם כי עלוב.
"זינקתי מדלתות הפטיו במהירות .הבית שלנו נבנה כולו בקומה
אחת — קומה אחת ענקית .השתמשתי בדלת הזאת הרבה פעמים
בילדות שלי ,אז פשוט ברחתי בפיג'מה שלי ,רצתי בשכונה עד
שהגעתי לבית של ניק .הוא רצה לספר להורים שלו".
"הייתם צריכים לספר להם ",סינן קיילב בכעס.
"אמנם לא פחדתי שייקחו אותי מהורי ,אבל פחדתי שירחיקו אותי
מג'ם וניק .הם היו המשפחה שלי .זה נהיה עוד יותר ברור כשהתעמתי
