Page 346 - 14322
P. 346
| 346סמנתה יאנג
"אתה סתם אומר".
"אני לא".
"למה שתשאל 'האם החתול מת' ,אם זה מה שאתה רוצה
להגיד?"
"אם המכפלת של החצאית שלך קצרה מדי זה כמו דגל בחצי
התורן".
לפתע הבנתי ,וצחקוק עלה בגרוני" .כמו שקורה כשמישהו מת".
"בדיוק".
השלכתי את ראשי לאחור וצחקתי .דמעות של שמחה נקוו בעיני.
שמעתי את צחוקו השקט והגרוני של קיילב מצטרף לזה שלי" .או־קיי,
זה מצחיק ".ציחקקתי" .מטורלל לגמרי ,אבל מצחיק".
"יש לנו מלא אמרות כאלה".
"וגדלתם איתן?"
"לא ".הוא ניענע את ראשו" .רובן מדורות קודמים .הסיבה היחידה
שאני מכיר אותן זה כי סבתא שלי עדיין אומרת אותן".
חשבתי על שלושת השבועות האחרונים והמאושרים שלנו יחד,
ואף על פי שקיילב לא אמר לי שוב שהוא אוהב אותי ,הוא הראה
את זה בכל דבר שעשה .בתערוכת האמנות של אחיו בשיקגו הוא לא
עזב אותי לרגע ,וג'יימי באמת נראה מרוצה לראות אותנו יחד .מאז
שחזרנו הביתה לבוסטון לא בילינו לילה אחד בנפרד .הארון בחדר
האמבטיה בדירה שלי היה עמוס בתכשירים שקיילב הכניס אליו,
והתמרוקים שלי היו מפוזרים בחדר האמבטיה שלו .אף על פי ששנינו
היינו עסוקים בעבודה ,קיילב רצה שנחזור זה לזה בסוף היום ,ולי לא
היו תלונות .בכלל.
למעשה ,הרגשנו כמו זוג עד כדי כך ,שתהיתי אם הוא יכיר לי
את סבתא שלו ואת שאר בני המשפחה באחת מהשיחות שלו איתם
בסקייפ .אבל חששתי מפני התגובה שלהם ,הרי ג'יימי הניח מיד שאני
בדיוק כמו האקסית הנתעבת של קיילב.
סילקתי את המחשבות מראשי כדי להתרכז בבחור שלי .חייכתי
ורכנתי לעברו .שבת בבוקר ,לשנינו לא היה מה לעשות מלבד
