Page 349 - 14322
P. 349
להילחם או לברוח |349
מעולם לא הרגשתי כה יקרה ,כה אהובה ,כה רצויה; לא הרגשתי
שמישהו צריך אותי כפי שהרגשתי כשקיילב עשה איתי אהבה באותו
בוקר ,בעדינות ,במתיקות.
התנשקנו ,נשיקות מתוקות ומהנות שגרמו לי להרגיש ישנונית
ומסופקת ,ואז קיילב הרים את ראשו משפתי ואמר בקול צרוד מלהט,
"אני אוהב אותך ,אווה בריוורט".
הידקתי את אחיזתי בו ,נאחזתי בו כמו בעוגן.
הרגשתי בטוחה איתו.
הרגשתי בבית איתו.
"גם אני אוהבת אותך ,קיילב סקוט".
הפעם נשיקתו היתה פרועה יותר ,נזקקת ,וכשהוא סוף־סוף ניתק
את שפתיו ממני ,הוא הצמיד אותן לצווארי והתהפך ,כך שהשתרעתי
מעליו .שכבנו בדממה מתוקה זמן־מה .דממה שהוא הפר כשלחש,
"את צודקת".
"לגבי מה?"
"בזכותך קל לי יותר להרגיש את זה עם כל יום שעובר".
נאחזתי בו חזק יותר .כשעמדתי להירדם גופו זז לפתע מתחתי.
"מה קרה?" הרמתי את ראשי והבטתי בו בדאגה.
הוא קימט את מצחו" .מה השעה?"
"אני לא יודעת .למה?" ירדתי ממנו ושלחתי את ידי אל השידה
שליד המיטה ,שם טענתי את הטלפון הנייד שלי .פתחתי אותו" .קצת
אחרי עשר ורבע ".הסתכלתי עליו שוב ,צפיתי בו בסקרנות כשהוא
נשען על הכריות.
ידיו נשלחו לעברי" .זה בסדר .תחזרי לפה".
חזרתי אליו ,אבל כשנשכבתי מעליו שאלתי" ,למה?"
"שכחתי שיש לי שיחת סקייפ עם המשפחה בשתיים".
"אה ,יש עוד זמן ",הרגעתי אותו.
"הם כבר רוצים לפגוש אותך".
נדרכתי .קולי היה גבוה מהרגיל כשעניתי לו" ,היום?"
זרועותיו התהדקו סביבי" .זאת בעיה?"
