Page 4 - 14322
P. 4
4סמנתה יאנג|
המסך הופיעו תמונות של תימרות עשן ענקיות שהתנשאו מתוך הר
עצום ,ואז עצרתי ממש מתוך סקרנות.
בתוך שניות אחדות החדשות גילו לי ,שהר געש באיסלנד שאת
שמו לא יכולתי לבטא התפרץ והפיק ענן אפר ענקי ששיתק את כל
אירופה .טיסות קורקעו ,וכאוס פשט בענף התיירות.
המחשבה להיתקע בנמל תעופה במשך מספר לא ידוע של שעות —
ואולי ימים — העבירה בי רעד של אהדה כלפי חבַרי האומללים למין
האנושי.
לא יכולתי לדמיין את עצמי מתמודדת עם זה נוסף על השבוע
שעבר עלי .אהבתי לראות בעצמי אדם רגוע וקר־רוח בדרך כלל,
אבל לאחרונה הרגשות שלי התקרבו כל כך לפני השטח ,עד שכמעט
הפחידו אותי .ביקשתי מהיקום סליחה על המחשבות האנוכיות שלי,
כששמחתי שאני לא נמנית עם מי שלא יגיעו הביתה היום ,והמשכתי
בדרכי לעבר העמדה שליד השער .אף אחד לא עמד בתור ,והדייל
שמאחורי הדלפק חייך אלי בברכה כשהתקרבתי אליו.
"הי ,רציתי לדעת אם — אח!" העוויתי את פני בכאב כשתיק של
מחשב נייד ,שהיה מחובר להר אדם ,חבט בכתף הימנית שלי וגרם
לי למעוד לאחור .הר האדם בכלל לא שם לב שזה קרה כשעבר לידי
ונדחף לפני.
חצוף!
"אני מבקש לשדרג את הכרטיס שלי למחלקה ראשונה ",אמר
בקול עמוק ,חזק ורועם ,ובמבטא מאוד מושך שכלל לא מיתן את
הכעס שלי על העקיפה הזאת בתור.
"כמובן ,אדוני ",ענה הדייל בנימה עוגבת כל כך ,עד שדי בטוח
שאילו הייתי גבוהה מעבר לכתפו של הר האדם ,הייתי רואה שהדייל
מעפעף בריסיו" .או־קיי ,טיסה DL180לבוסטון .יש לך מזל ,מר
סקוט .נשאר לנו מקום פנוי אחד במחלקה הראשונה".
אין מצב!
"מה?" נדחפתי ונעמדתי ליד החוצפן בלי שאטרח להסתכל עליו.
לשמע נימת קולי הדייל צימצם לעברי את מבטו.
