Page 5 - 14322
P. 5
להילחם או לברוח |5
"באתי לפה לבקש לשדרג את המושב שלי בטיסה הזאת ,והוא" —
הצבעתי לימיני — "עקף אותי בתור .ראית שהוא עקף".
"גברתי ,אני מבקש ממך להירגע ולהמתין לתורך .הטיסה מלאה
היום ,אבל אני יכול להכניס אותך לרשימת ההמתנה שלנו ,ונודיע לך
אם יתפנה מושב במחלקה ראשונה".
בטח ,עם השבוע שהיה לי ,אין סיכוי שזה יקרה.
"הייתי ראשונה ",התעקשתי .עורי האדים ודמי בער בזעם בתגובה
לחוסר הצדק הזה" .הוא החטיף לי עם המחשב הנייד שלו ונדחף לפ ַני
בתור".
"אפשר פשוט להתעלם מהיצור הקטנטן והכועס הזה ולשדרג אותי
עכשיו?" אמר הקול העמוק במבטא כבד שהידהד מעלי ומימיני.
ההתנשאות שלו סוף־סוף משכה אליו את מבטי.
ופתאום הכול התבהר.
מעלי הי ַתמר ויקינג מודרני ,ותשומת ליבי הסיטה את זו שלו
מהדייל .היו לו העיניים הכי יפות שראיתי מי ַמי .כחול־קרח חודר
שעמד בניגוד לעורו השזוף המחוספס ,גון הקשתיות נראה כמו
זכוכית תכולה ,והן ברקו תחת אור השמש שחדר מבעד לחלונות נמל
התעופה .שיער בלונדיני כהה ,קצר בצדדים וקצת ארוך יותר למעלה.
ואף על פי שהוא לא היה הטיפוס שלי ,יכולתי להודות שתווי פניו היו
גבריים עד מאוד ומושכים ,עם הזקן הקצר הבלונדיני־כהה שלו .לא
בדיוק זקן ,יותר זיפים שצימחו פרא .היה לו פה יפהפה ,שפה עליונה
דקה יותר ושפה תחתונה מלאה וחושנית ששיוותה לו מראה נערי
מהורהר ,שלא תאם את הסגנון המחוספס שלו .משגע ככל שהיה הפה
שלו ,באותו רגע אחת מפינותיו התעקלה במורת רוח.
וכבר אמרתי שהוא שרירי?
תיק המחשב הפוגעני נתלה מזוג כתפיים כה רחבות ,שבטח היו
מעלות דמעות בעיניו של מאמן פוטבול .ניחשתי שגובהו יותר ממטר
שמונים ,אבל מבנה הגוף שלו גרם לו להיראות גבוה יותר .הגובה שלי
היה רק מטר שישים ,אם כי לנעליים שלי היו עקבי סיכה בגובה עשרה
סנטימטרים .ובכל זאת הרגשתי כמו טינקרבל לידו.
