Page 10 - 14322
P. 10
2
מסתבר שהיקום לא שונא אותי ,מפני שב"אוליב ואייבי" היה מקום
פנוי .זאת מסעדה פופולרית ,אז לא הופתעתי שנשאר רק כיסא בר
אחד ליד אחד הדלפקים במקום הקטן .הצעירה בת העשרים־ומשהו
שישבה ליד הכיסא הפנוי הרימה אלי מבט כשהתקרבתי .עיניה הכהות
טיילו במורד גופי ועלו שוב .חיוך פלרטטני האיר את פניה בברכה .הא.
קיוויתי שהעניין הברור שלה בי משמעו שהיא תשמור לי על הכיסא
עד שאזמין לעצמי אוכל .חלפתי על פניה והרגשתי שהיא עוקבת אחרי
במבט .כשעמדתי לבקש ממנה לשמור לי על הכיסא ,תיק של מחשב
נייד נחת על הדלפק ליד הכיסא הפנוי ,ואני נרתעתי לאחור.
"הכיסא הזה תפוס".
עצמתי עיניים בחוזקה למשמע הקול המוכר.
לא נכון.
אין סיכוי.
לא!
הסתובבתי בסערה והרמתי את מבטי אל מקור העצבים החדש
שהפציע בחיי לאחרונה" .נכון מאוד .כי אני תפסתי אותו!"
מבטו של הסקוטי היה ש ֵלו ,חסר הבעה ,מרגיז" .כבר קנית אוכל?
כי אני קניתי .כלקוח משלם ,נראה לי שאני מקבל עדיפות על פני
חולת רוח קטנטונת עם מקל בתחת ,שחושבת שמגיע לה הכול".
נשאתי את עיני הנזעמות לתקרה ,הידועה גם בשמה "היקום"" .זה
לא קורה".
